ב-אברבנאל : 
       הרצאות של דורa במרפאת מבוגרים ב"אברבנאל":
       הפסיכוזות - קליניקה עכשוית של דחיפות


      2.4 אבי רבניצקי
      16.4 אבי רבניצקי
      30.4 פרלה מיגלין
      14.5 פרלה מיגלין 
      28.5 מרקו מאואס
      11.6 מרקו מאואס
      3.9 מבל גרייבר
      10.9 מבל גרייבר
      29.10 שלמה ליבר
     5.11 אבי רבניצקי 

      0830-1000
 
     המפגשים ניתנים כאקסטנציה של קורס "מבוא" בדורa, בשיתוף פעילה עם הצוות המצוי בקשר עם מחלקה 5ב' באברבנאל.
     בשיתוף עם הפלטפורמה ללימודים חדשים בדורa
     המפגשים פתוחים לצוות המרפאה בהנהלת ד"ר ירון גילת ולצוות המחלקה בהנהלת ד"ר לימור גורן. פתוח ל- 5 משתתפים קלינאים מדורa


     שיחת הכפר : סדרה של ראיונות חולה בבית החולים כפר שאול, ירושלים
     
סדרה של ראיונות חולה והרצאות תיאורטיות בבית החולים כפר שאול בימי חמישי
     בצהריים. מראיינים דפנה עמית-סלבסט וד"ר סרגיי רסקין, מנהל המחלקה הסגורה.
     מרכזת הפעילות : ציפי פרי בשיתוף פעולה עם הפלטפורמה בדורa



   





   PART בשיבא

 

 
קריאה: 
ז'אק אלן מילר: למידות מהצגות חולים. בתוך שיחת ארקשון. 
Eric Laurent: Psychosis, or Radical Belief in the Symptom

תשובה של ז'אק- אלן מילר למרקו מאואס באנג'ה Angers   ב1996 .
 
מרקו מאואס: שאלה לקלוד לג'ה Léger. אם אנחנו מתייחסים למה שאמר ז'אק- אלן מילר על ההבדל בין הנחה לבין חשיפת הידע, ראיון החולה, היכן למקם אותו?
 
ז'אק- אלן מילר:  אתה מזמין אותי, מאואס, לחזור להנגדה שעשיתי ב 1991 בין ידע מונח לבין ידע חשוף- כלומר, הידע המונח יהיה של האסכולה, והידע החשוף יהיה של המוסד של השדה הפרוידיאני. וצריך למקם כאן את ראיון החולה.
נקח קודם לכן את התיזה שאומרת שהפסיכואנאליזה מכרסמת את עצמה כתוצאה של הפולחן בו היא מקדשת את הידע המונח. ההבחנה הזאת שלי, משונה  ככל שתהיה, מסתברת כנכונה כל הזמן. במסגרת של הקבוצה האנאליטית צריך לתת קרדיט לכולם. אם אומרים :״ תשמע, אני לא בטוח, תסביר לי את ההגיון שלך,מאיפה כל הדבר הזה, מהיכן לקחת אותו?״  אי אפשר. תראו איך הסטודנטים מכינים את התיזות שלהם באוניברסיטה. הם פוגשים שופטים שלא עושים להם הנחות, והם מאד שמחים לאחר מכן… לא צריך הרבה, מספיק לעשות פרצוף ברגע הנכון וזה אומר: ״ תיזהר עם מה שאתה אומר, תצטרך לתת קבלות. ישאלו אותך האם זה קוהרנטי, אם זה שלך״ וכו'. בקיצור, הדבר ההפוך.
באווירה של הקבוצה האנאליטית, אי אפשר לעשות מאית  מזה,  אלפית, חלקי מיליון מזה. רק לשאול שאלה שלא נשאלת עם יראת כבוד מקסימלית -זה כבר תוקפנות. מה שקורה, ששם האנשים חיים מהידע המונח, מהקרדיט שנותנים להם. וזה אומנות ליצור מזרון קטן של ידע מונח. אז, אתה לא יכול להגיע עם סיכה ו…פוף! לפוצץ את מזרון האוויר. אכן, צריך כמה זהירויות. פשוט, אם שם נמצא המקום היחיד כדי לקחת אחריות על הפסיכואנאליזה, היא   תתקלף, ולכן במשך השנים, לאקאן, נגד החשובים של האסכולה שלו, כפה מכשירים אוניברסיטאיים או פארא-אוניברסיטאיים. אבל הקשר בין אסכולות לבין סקציות קליניות ממשיך להיות פרובלמטי.
המרחב שאנחנו יצרנו, סקציות קליניות, יסודי להמשך. זה היה רעיון של לאקאן, לפחות כפי שאני פענחתי אותו, כי הוא לא כתב טונות של טקסטים בנידון.
אם מקבלים את זה, ראיונות חולה באים , כפי שהיה אומר לאקאן, כטבעת לאצבע. מה זה ראיון חולה? ראיון שבאופן נורמלי היה מתרחש בפרטיות ושבשם הלמידה אנו קובעים שזה מתרחש במרחב ציבורי. זה בדיוק מה שנאמר לנו כנגד: זה היה צריך לקרות בשיח סינגולריות, והנה הופכים את הפציינט לשפן נסיונות בניסוי פומבי. מקיימים את ה״ שיעור של אנאטומיה״ של רמברנדט Rembrandt
שיעור של אנאטומיה מוסרית, אם אפשר לומר כך, על חשבון הפציינט, כאשר אתם אמורים לרפא אותו. אתם חייבים לא לעשות ממנו אובייקט של דמונסטרציה. אכן, כולם רגישים לגבי הראיון בפן של ידע החשוף שלו.  ראיון חולה במהותו חשיפה.
אכן, הסובייקט הפסיכוטי הוא בדיוק סובייקט חשוף. ההפרעות שלו תלויות דווקא בזה שבמקום האינטימי ביותר של המחשבה שלו , אפילו בחלקים של האנאטומיה שלו, נוכחות מסוימת פלשה בו. ואז יכול להיות – לא תמיד, אפשר לבחור- שראיון החולה יאפשר לחשיפה להתרחש באופן מתון, וגם שיהיה אפקט של רגיעה- בזמנו עם לאקאן זה קרה לא מעט פעמים. נחשוב על שרבר, כאשר הוא מציג את המקרה שלו בכתיבה של ספרו.
אומר משהוא שיגרום צעקה: יש בראיון דבר מה של הפאס.
הפאס הנוירוטי ממקם את  מה שהיה אינטימי במעגל של מסירה, שחומק מהאנאליטיקאי. זה גרם גם צווחות , ואותם אלה שצווחו בגלל שלאקאן קיים ראיונות חולה, צווחו, שנה או שנתיים לאחר מכן, כאשר הפאס התחיל לתפקד. זה קשור. הראיון חולה בטח לא פאס  passe , אבל זה מכניס את האחר לספרה (sphere) שהייתה אמורה להיות שמורה. הראיון אינו הפאס, אבל יש להם דבר מה במשותף, מבנה של חשיפה.
 
לאקאן ראה בפאס אופן  לשמר את המדעי שבפסיכואנאליזה.  באמצעות הצגה ואיסוף של התוצאות של ההתנסות הכי אינטימית, הוא קיווה למנוע את הספיגה העצמית של הפסיכואנאליזה, החנק שלה בידע המונח. יש לנו את אופליה שאתה חושש שהיא נחנקת. אכן, לא הייתי רוצה שהפסיכואנאליזה תיחנק בידע המונח- או שהיא תשתכר בו, כי מדובר בנקטר, סם מטריד.
עם ידע חשוף אין אפשרות בפרקטיקה של הפסיכואנאליזה, זה נכון. אפשר  לעשות פסיכואנאליזה רק עם ידע מונח כהתחלה. האם צריך שהאנאליטיקאי יהיה מסוגל לעבור מאחד לשני? לא עבור כל אחד זה נדרש. אני זוכר שבהתחלה של עניין זה של המחלקה לפסיכואנאליזה , במרד באסכולה הפרוידיאנית, ג׳רר מילר כתב טקסט סטירי בלעג על כמה אנאליטיקאים שהיו עבורו כלומניקים גמורים. לאקאן קרא לו ואמר לו על פלוני, שנכון שלא היה גאון: ״ אתה יודע, אולי הוא פרקטיקן טוב״ . לאקאן לא אמר : ״ הוא פרקטיקן טוב מאד״ , רק הדגיש את העובדה שלהיות טמבל וכלומניק לא בהכרח מנע ממנו לעבוד באופן נכון.
כן, יש דיסיונקציה , תחומים בדיסיונקציה. אבל צריך גם אינטרסקציה.
אני עונה, אם כן, למאואס, שהראיון חולה שייך למשלב של ידע חשוף, ושלאקאן כפה אותו באסכולה שלו נגד השכירים של ידע מונח.

תורגם מספרדית מ:
Los inclasificables de la clínica psicoanalítica
Paidos, Buenos Aires, 2008,
עמי 54-56
תרגום: מרקו מאואס
קריאה: ליאת שליט