קליניקa קריטית


חמישה מפגשים בימי ראשון בערב החל מדצמבר, באחריות ג'ינה באומן ביחד עם אבינועם חקלאי. השנה, הסדנא תעסוק בנושא "תקיפות מיניות " לאור כנס ה- Ecole de la Cause Freudienne שנושא כותרת זו .

לאקאן-
אצל הסאדיסט, המועקה פחות חבויה. היא כה מעט כך, שהיא עוברת לחזית הפנטזמה, מה שהופך את המועקה של הקורבן לתנאי נדרש. אלא שזה בדיוק מה שצריך לעורר בנו פקפוק. מה מחפש הסאדיסט באחר? [...] זה במובן מסוים את ההופכי של הסובייקט שהוא מבקש, מה שמקבל את הסיגניפיקציה שלו מאותו תו של הכפפה ההפוכה, המדגישה את המהות הנשית של הקורבן. המדובר במעבר ל-חוץ, של מה שהוא החבוי ביותר.(סמינר המועקה עמ' 193-4)
מאחר והשפה עושה טראומה, מאחר והמיני ככזה הוא טראומטי, אין לנו, בשדה הפסיכואנליזה, נקודות אחיזה לנוכח אירוע טראומטי מבלי לחזור ליחס הכי אינטימי של הסובייקט עם האובייקט שבפנטזמה היסודית שלו, כלומר היחס שלו עם המסמן, וליתר דיוק עם ההתענגות. "עובדת ההזדווגות כמבואה של המיניות היא מחוללת טראומה [...] המפגש הרע המרכזי מצוי במישור של המיני"-אומר לנו לאקאן בסמינר 11 (עמ' 58-9)
השחקנית הצרפתיה, אדל אנאל בעדותה [1] על ניצול מיני שעברה בגיל 12-15, מסרה שלא פנתה לערכאות משלל סיבות המתנקזות לדעה נחרצת שלה, שמערכת המשפט בהקשר זה צריכה לבדוק את עצמה, אם היא רוצה להמשיך ולייצג את החברה . האנליטיקאי פ פאיינווקס מזכיר במאמרו את ה-ריקנות העכשווית של מראיות העין; אילו ככלל ומראית העין של החוק באופן שאינו סר מהכותרות, מדדים אחר ההאצה של האירועים ומתקשים לכסות על הסתירות והמבואות הסתומים שמסתחררים מתוך בליל השיחים המתקיימים בו זמנית בכפר הגלובאלי- כך למשל מתקיימת פרונוגרפיה מחד, כמוצר צריכה שגרתי, בקרב גילאים צעירים יותר ויותר, ומאידך- הפללה וגינוי של סצינות שעוברות מהמסך לחיי המעשה.
מאחר ואין אחר שיסדיר את היחס של סובייקט למסמן, בקדמת הבמה מוצבת השאלה על ההסכמה לתנאים בהם מתקיים השדה של המיני, עם הדחיפה להתענגות: פרוץ מתמיד , חשוף מתמיד, ליחס הסינגולארי, עם מעט מאוד בלמים.

תכנית המפגשים:
1.טראומה
ז'-א מילר- בהיותנו "פרלטר", כולנו טראומטיים[2].
#me neither, הוא שם מאמר שמאתגר את הסיסמה #me too . המחברת [3] מציגה את הסופרת כריסטין אנגו, המסרבת שיכניסו אותה לכלוב המסמנים האוניברסאליים-כ- "קורבן אינססט" .היא אומרת במהלך ראיון- "אינני סובלת שחברה תעמיד פנים שהיא מסוגלת להתמקם במישור של שתיקה של פרט מסויים".
האמיתי, כותב לאקאן [4] הינו מה שפרויד כינה הגרעין הטראומטי- אותו לא ניתן לומר. את הנתיב של הסובייקט נמצא לא ב"סיפור המעשה" הפורמלי, כי אם במרווח ה"בין" ומ-2 צדדיו קירות ה"בלתי אפשרי, כפי שמנסח זאת לאקאן [5] . מכאן ניגש לסוגיה של ה"תקיפה המינית".

2. הסכמה-
לאקאן,ז'- מעמדתנו כסובייקט, אנו תמיד אחראיים.[6]
אחת הסוגיות העדינות והמורכבות היא סוגיית ההסכמה-על איזו הסכמה המדובר- זו של הסובייקט? ברגע מסויים? ברגע אחר? מה עם השיחים החברתיים הדומיננטיים בחברה המעניקים רוח גבית לאותה "הסכמה"? וסביבתו הקרובה של הסובייקט, משפחתו?
ז'-א מילר[7]-אני חושב שאני יכול לתת לכם כעת את המשפט היחידי בהוראתו של לאקאן, היכן שסיבה והסכמה מופיעים יחדיו-" הסובייקט, אומר לאקאן, גורם לאיווי של האחר, במחיר של הסכמה למחוק את עצמו אל מול האובייקט." אם כן, גם כאשר אין המדובר ב"תקיפה מינית", משתמש מילר בצירוף החד: " מחיקה עצמית אל מול האובייקט". כיצד ניתן לתפוס סוגי הסכמה/אי הסכמה אילו?
במקום אחר אומר מילר-[8] : על ציר הדחף איננו משגיחים בהכרח שהאחר אינו מסכים. יכולות להיות לכך תוצאות טרגיות. אין זה זהה להיות איש של איווי או איש של דחף. הדחף הוא הדחף של ה-אחד, ואין הוא מצוי כלל וכלל בתיאום הכרחי עם האיווי של האחר, ואחר זה ,ניתן לומר שאי קיומו ממש בולט.

3. שני הלאווים :פדופיליה ואינססט-
בספרה ההסכמה מתארת ו. ספרינגורה מערכת יחסים שקיימה בהיותה בת 14, עם הסופר הנודע גבריאל מצנף, בן 50 בזמנו. להלן שתי מובאות מתוך הספר:
גבריאל מצנף [9]-על אילו שגילם מתחת ל-16 שנה.
-"מה ששובה אותי, הוא פחות זה שהוכרע מינו, אלא העלומים הקיצוניים, אלו הנפרשים מהשנה העשירית ועד השש עשרה ואשר בהרבה יותר ממה שמקובל להבין באשר לנוסחה זו, הם נדמים לי כמין השלישי באמת".
ספרינגורה,ו[10]: " בגיל 14, לא אמור גבר בין 50 להמתין למישהי בכניסה לתיכון שלה, אין מניחים שהיא תחייה איתו במלון, גם לא שהיא תימצא במיטתו [....]. אני מודעת לכל זה, למרות 14 שנותי, אף אינני לגמרי מחוץ למובן המקובל. אני הפכתי את האבנורמליות הזאת במובן מסיים לזהות החדשה שלי. ובניגוד לכך, כאשר אין איש שנדהם ממצבי, בכל אופן, יש לי את האינטואיציה שהעולם סביבי אינו סובב על צירו."...
באנליזה, כותבת רוז- פול במאמרה [11], שבות השאלות: מה היחס בין הטראומה המזדמנת הזאת עם הטראומה היסודית של המיניות?[...] החניכה כלפי מי שטרם התבגר, מידיו של אדם קרוב, מחוללת טראומטיזם של מפגש רע וגוזרת על הסובייקט בדידות. עם שאלה זו: איזה אובייקט שימשתי עבור האחר? כייצד אפוא למקם את הממשי של חדירת ההתענגות של האחר, אשר קרע את המסך מעל הפנטזמה?
נדון בסוגיות אלו ונעזר במקרים מתוך הספרות היפה.

4. פרשת ג'פרי אפשטיין
הפרק השלישי בסדרה התיעודית ״ג׳פרי אפשטיין: עושר מחריד״- נקרא: "האי".
זהו מקום מבודד, לו ״חוקים״ משלו, שסיפקו תנאים לעבירות על החוק הפלילי שבגינן החל תהליך משפטי שלא מוצה, בשל התאבדותו של אפשטיין.
ברחבי העולם מכונה אפשטיין ״פדופיל״, ותואר זה שהוענק לו אף משמש את הניצים בהתנגחויות פוליטיות, שכן פדופיליה נותרה השריד האחרון כמעט מהפרוורסיות האסורות על-פי חוק . אלא שיחסים אסורים עם קטינות, כפי שמוגדרים בחוק, אינם פדופיליה, אם היחסים שהתקיימו היו עם מי שכבר הופיעו אצלו/ה ״סימני מין משניים". החוק אמנם אינו מכסה את ״כל״ ההתענגות, אבל למשפטיזציה יש אפקטים עליה..
מעשיו אלה של אפשטיין קשורים יותר אל הערך של נערה כפאלוס, ומערבים את שדות הכח של משיכה ודחיה. הפועלים בחברה היוצרת אובייקטים למכביר, אובייקטים שהם תוצר השיח החברתי.
שדות אלה מערבים גם הם את שאלת ההסכמה, המרכזית כל-כך לימינו.


5. גבריות כיום
לאקאן: זה שכל התיאוריה האנליטית [...] מתפתחת מתוך המשבצת האנדרוצנטרית, לבטח אין זו אשמת הגברים, כפי שנדמה לנו. במיוחד אין זה משום שהם שולטים. אלא משום שהם איבדו את הפדלים שלהם. החל מרגע זה, אין אלא את הנשים, ובמיוחד ההיסטריות, המבינות דבר.[12]
לאקאן ממליץ בפני שומעיו ללמוד את מחקרו של קוייב העולם החדש באמת, בו דן וממנו מצטט ז'-א מילר את הקביעה הבאה-"הגבר אינו קיים. הגבר, הגברי, אינו קיים יותר..אנו מצויים בעולם ללא גברים [13]".
הגבריות היא פנטזמה פאר אקסלנס-כותב האנליטיקאי כריסטיאן אלברטי[14] . והוא מוסיף-האספירציות לגבריות משחקות על הבמה הזו בכך שהן נשענות על הסתימה של הסירוס-(מינוס פי)-ϕ- ע"י אובייקט –a.
איזה נתיב מציעה האנליזה ל"גברים"? כייצד ניתן לתפוס באמצעות הפסיכואנליזה מקצת ממופעי הגבריות העכשוויים.
ניעזר בחקירתנו בכתיבתם של אנליטיקאים מהאסכולה, ביניהם מאמרו של פאביאן פאיינווקס[15] ובה, עדותו ממסלול האנליזה שלו בהקשר זה.

ההזמנה פתוחה לבעלי מקצוע טיפולי כמו גם למתעניינים. מיקום: המרכז היהודי-ערבי, רח' קדם 109, יפו. (חדר מספר ) זמן- 20.00-21.30 ,ימי א' אחת לחודש 5 מפגשים, (תאריכי מפגש מדויקים יפורסמו בהמשך)
עלות:400 לסדנה כולה,80 ₪ למפגש בודד.

לפרטים ולהרשמה: ג'ינה באומן עם אבינעם חקלאי:
bauman2010@gmail.com

avinoamhaklai@gmail.com

[1] https://mail.google.com/mail/ca/u/0/?shva=1#inbox/FMfcgxwDsFfdlghxBHwfwXWMTHKdPfsx?projector=1
[2] Miller, J-A,- Le cours de 17 Mars 2010

[3] https://www.attentatsexuel.com/me-neither/
[4] Lacan, J-Séminaire 24, leçon 10 .(1976-7)

[5] Lacan, J- Séminaire 11, p-152.

[6] Lacan J., La science et la vérité , Écrits, Paris, Seuil, 1966, p. 858.

[7] Miller, J-A- Cause et consentement , leçon 16 (1987-8)

[8] Miller, J-A,- L'être et l'un-Mai 25 , 2011.

[9] Springora,V-Le concentement- (Grasset- 2020) p-81
יצא גם בגירסה אלקטרונית בעברית-
https://www.e-vrit.co.il/Product/18716/%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%94
[10] (שם -בצרפתית) עמ' 113

[11] https://www.attentatsexuel.com/abus-sexuels-en-famille/
[12]Lacan, J- Séminaire 6- p 212

[13] Miller, J-A- Bonjour sagesse- La cause du désir-95-Virilité.(2017) p.82

[14] Alberti.C-Homme ou Homard? (ibid) p.33

[15] Fajnwaks, F-Paradoxal virilité (ibid) pp-143-5


קליניקa קריטית קליניקa קריטית