סמינר קליני – פרלה מיגלין ואבי ריבניצקי

איך להתייחס למסירה של לאקאן על מנת לפרש את הקליניקה בת זמננו, יחד עם הופעה של סימפטומים חדשים? "...מה שראוי להיקרא דחף המוות אצל פרויד נמצא אף הוא מהובר כתביעה, תביעה למוות, זה אומר שבתנועת הדחף, אנטי ביולוגית, לא מוכרת על ידי הביולוגיה, נחוץ שהעמדה הסובייקטיבית של התביעה תהיה משובצת..." (ג.א.מילר, Freudiana,  85, 2019, *הסכמה לאמת*)
מה הם הקשרים שניתן לארוג בין פוליטיקה ופסיכואנליזה, החל מהגוף הפרוידיאני שההוראה של לאקאן ידעה לחרוש וזו, ניתן לומר, על מנת לא להפסיק להעניק תשומת לב לאי הנחת שבתרבות.
 מגוון הקליניקה מעיד על הקוהרנטיות התיאורטית של האוריינטציה הלאקאניאנית של הפסיכואנליזה.
כפי שג.א.מילר מציין: אם ישנה  אוריינטציה לאקאניאנית זה בגלל שאין שום דוגמה  לאקאניאנית . ישנו שיח מתמשך עם הטקסטים שיסדו את אירוע פרויד, שיח מתמיד אשר מפגיש ללא הפסקה את ההתנסות עם מארג מסמני, חומריות שמבנה אותה.
המשתתפים יציגו מקרים במהלך כל אחד ואחד מן המפגשים בסמינר הקליני באמצעות טקסט שיביאו לדיון.
 
 
"השנה נעסוק ביחד בכמה בעיות סמנטיות של הפירוש. לבחור בדגש על הסמנטיות, זה להבחין אותה מתחביר של הפירוש. להדגיש שישנן שתי נקודות מבט: הפירוש ככזה שמתנסח, שבוחנים את הטקסט שלו, והפירוש ככזה שמכוון  לרפרנט שלו או למשמעות שלו. הסמנטיקה היא זו שמכוונת למובן. יהיה מדובר אם כן על פירוש במידה שמכוון תחת הרובריקה של המשמעות או זו של הרפרנט, מה שהמילה "מובן" מקבצת, מארגנת, באופן שמשתנה במהלך הוראתו של לאקאן, ואנחנו נבחן מקרוב איך. בהתחלה, התרכזה חקירתו ודאגתו באפקט של המובן, לאחר מכן הגיע עד לכדי חילוץ האפקט של מחוץ למובן, מבלי שיהיה מדובר בבת אחת על יחס של הדרה, אלא יותר על עמדה בה מפעם לפעם האפקט של המובן מודגש, תוך ששומרים על מקומו של חוץ-למובן, וברגע אחר, המחוץ למובן נלקח מיד, אף כי בעיית המובן נותרת". (מתוך השיעור הראשון בקורס של אריק לורן בסקציה הקלינית בפריז שנת 1994-1995, *להכניס את הסובייקט לשפה של איוויו*). 
                                                                                                                                                                          פרלה מיגלין