סמינר קליני -באחריות פרלה מיגלין, אבי ריבניצקי וצוות המורים 

      כאשר לאקאן בא לחנוך את הסקציה קלינית נתן  "speech" קצר, אחריו היה זמן לשאלות, ג.א.מילר שהיה נוכח שאל את לאקאן שאלה שהפריעה
      לו זמן רב, ב1977 "במה שנוגע לפסיכוזה, הקטגוריות שלך, הסובייקט השסוע, האובייקט a תקפות באמת? תופסות את הפנומן? מאפשרות להבנות אותו?  
      היה דבר מה שלא היה ברור מאליו עבורו החל מדברים אחרים שלאקאן אמר.  
      לאקאן ענה לו : לחלוטין, זה עובד. ביקש מילר שיגיד עוד...  
      לאקאן: הפרנויה, בעצם הפסיכוזה,היא עבור פרויד לחלוטין בסיסית. מול
      הפסיכוזה אל  לפסיכולאניטיקאי לסגת בשום מקרה.
      מילר: האם בפראנויה המסמן מייצג את הסובייקט עבור מסמן אחר?
      לאקאן:בפרנויה המסמן מייצג את הסובייקט עבור מסמן אחר
      מילר: שם תוכל למקם את ה "fading" , אובייקט a ?
      לאקאן: בהחלט
      מילר:  נצטרך להוכיח זאת
      לאקאן: בטח, זה נכון, אך לא בלילה הזה.
 
      במהלך הסמינר שלו על "שימושים של הלפסוס" , בשיעור, של 14 ביוני 2000, מציין  מילר שמצא תשובה לשאלה שלו ללאקאן שנותרה אניגמטית בהמתנה.
      בשיעור שאריק לוראן העביר באותו סמינר , שיעור שנושא כותרת הסופיסמה של Lol V.Steinלוראן מציין שהטקסט שבו לאקאן מתייחס לאותן הקטגוריות   
      ומראה איך הסובייקט השסוע והאובייקט a מיושמים היטב בפסיכוזה הוא הטקסט שלאקאן מעניק לכבוד  Marguerite Duras
      מילר מוצא איך כל הקריאה שלו מחפשת להראות לנו כי נמצאים שם הרכיבים של הפנטזמה. 
      בטקסט הזה מראה לאקאן איך הקטגוריות עובדות.
      נתקלתי השנה שואלת את עצמי את השאלה לגבי האפשרות שהמסמן ייצג את הסובייקט מול מסמן אחר במהלך ראיון חולה ששלמה ליבר לקח על עצמו     
      לקיים.
      מרקו מאואס היפנה את תשומת ליבו על כך שזו שאלה שג.א.מילר שאל את דר לאקאן בפתיחת הסקציה קלינית.

     אריק לוראן באותו שיעור במהלך פיתוח מרתק  לגבי המהות של המסמן אומר "...בפסיכואנליזה ברגע שממצאים סימבול, ממצאים פירוש,
     סימבול חדש מוסיף את הדבר שלא היה שם, התשובה מיידית: "זה בדיוק זה, ידעתי אותו מתמיד, זה היה שם..."
     בדחיפות שתחשוף כל אחד מהמקרים שהובאו לדיון תהיה לנו הזדמנות  לפתח  את מעגל הדיון שנוצר בנקודת זמן הזה של פתיחת הסקציה קלינית בעקבות           השאלה של ג.א.מילר, הדיון,  התרומה של אריק לוראן והשיח שנדע ליצור.  כפי שדר לאקאן רצה נמקם את הלא מודע הלאקאניאני ,
     החומריות שלו הלא מנותקת ממימד הזמן בשדה הפרוידיאני.
     נעשה זאת בנמרצות ובמאמץ בלתי מתפשר להעביר את השיח אנאליטי למאה XXII באותו משקל שלאקאן ביקש לאנליטיקאי לא לסגת אל מול הפסיכוזה.
 
      פרלה מיגלין