הקורונה והנשי- ג'ינה באומן


הקורונה והנשי-  ג'ינה באומן                                                                                                                          14/5/20


כמו שכשמזדמנת לפריז-גם הפעם, בנסיעה לכנס בנושא נשים בפסיכואנליזה, קניתי עותק של- Le Monde

התאריך הוא: שלישי ה-19 לנוב' 2019.

בכותרת הראשית: "כיצד ההזדקנות הולכת לטלטל את החברות שלנו".

העיתון מכריז על סדרת כתבות בנושא -papa  boom : "באירופה, בסין או ביפן ואפילו במדינות המתפתחות, החלק של בני ה-65 ומעלה באוכלוסייה מתפוצץ".

באותו עמוד הופיעה הקריקטורה הזו:

 

 














כיתוב: רצח נשי: יש להכשיר את השופטים והשוטרים.

האישה מצביעה לעבר 2 הדמויות שעל הלוח, בבחינת 'מצא את ההבדלים' ומסבירה: "זה לא אותו דבר", והגברים עונים: "אוהה! דקויות!"

בעמודים הפנימיים הופיעה כתבה במדור תרבות אודות העיתונאי זוכה פרס פוליצר רונאן פארו, בנם של מאיה פארו ו-וודי אלן, לרגל ההוצאה לאור של ספרו: "להשתיק אותן", הספר, וכך גם הכתבה, עוסקים בפרשיית הארווי ויינשטיין שחשף רונאן, שהובילו למפלתו של הארווי ונסיקת תנועת ה- Me too - על כך גם זכה בפרס האמור.

זאת, כהכנה של פגישה לימודית בנושא דחיה של הנשיות.

אולם מה מלמדת אותנו הפסיכואנליזה הלאקניינית על מהי נשיות, ומהי בעצם דחייה של הנשיות? מה לזה ולקורונה, שבה עסקינן? 

בניגוד לפרויד, שמיקם על הציר הפאלי את הנשי כדפיציט - מדגיש לורן[1] - אצל לאקאן, כאשר הציר המוביל הוא עמדה התענגותית, המדובר הוא על עודפות, התענגות עודפת. עודפת למה? לציר הפאלי - כלומר, בנשי המדובר הוא על מה שמסרב לייצוג, על מה שמעבר ללוגיקה של הפאלוס והסירוס. הנשי אינו נוטש את הציר הפאלי, אלא הוא "לא כולו פאלי", כפי שאנו מכירים מסמינר 20.

הכלי של הלוגיקה, בו עושה לאקאן שימוש, מדגיש ז'. א. מילר[2] - מנתק את התופעה מהפן התקשורתי שלה-של הקשר החברתי, לטובת אוטיזם מסוים, שאוסיף-בהלימה לציר של ההתענגות והסינטום. בנשי אם כן, אנו מניחים לוגיקה המנכיחה את עצמה במגוון של תופעות בציבילזציה. אולם מהי לוגיקה זו והשלכותיה?

ניקח למשל את הגישה לידע:

דלפין הורבייה, רבנית פריזאית, אומרת בכנס על נשים ופסיכואנליזה כי "נקבה: מלשון נקב, חור. הטקסט אומר תמיד יותר מהכתוב וכל דור צריך להוציא מה"חור" עוד פירושים מבלי לסתום את החור הזה". "האומנות, היא מוסיפה, כרוכה בתפירת האריג באופן לא סופי. ליהדות יש יחס לאריג, לכתוב. תפירה היא פעילות נשית. האות תופרת סביב לחור ומאפשרת שהחדש יגיח. הניסיון לכלוא את האישה נובע מכך שהיא מאיימת בחור שלה על המוסדות, החריץ שהאחרות יכולה לחדור דרכו ולחולל טלטלה" (פרפרזה).

בסירוב לנשי, המדובר, בין אם אצל גבר או אישה, על הפונקציה הזו של הנשי, כסוג של ממשי המחורר את המוסדי. זה מה שממקם נשים כסימפטום של הציביליזציה בה הן מצויות, כפי שאומר לורן[3], גם בעידן שלנו, של גלובליזציה.

בממוסד, אני כוללת  גם את השימוש בפנטזמה כמכשיר פאלי  (מאחר ובנוסחה של הפנטזמה יש לנו גם את הצד של האובייקט-a, שהוא נקודת הממשי המחוררת את הפאלי) כחלון לידע, כולל את מפגש האהבה, אף את המפגש המיני עצמו. לאקאן אומר בסמינר 20 שההתענגות הפאלית היא ההתענגות של האידיוט[4]. הפנטזמה, שהיא מכשיר פאלי, יכולה לאפשר את המפגש המיני, אולם כלוא בכלוב הפנטזמטי .תפריטי הפורנו יעידו על כך.

מתוך הקריאה, עלתה שאלה שעניינה אותי- מהו ההבדל בין יוצא הדופן מתוך הקבוצה של הגברים והאחרות הנשית, אחת אחת, הנתפסת כראדיקלית אחרת, אף אחרת לעצמה. נדמה כי מצאתי תשובה אצל ז'-א מילר[5].

יוצא הדופן הגברי מציית ללוגיקה הפרקטלית, החלק יוצא הדופן הומוגני לקבוצה, גם אם יחסו אליה שונה ואף מנוגד:

"העלה המנותק מהצמח אינו כלל וכלל חלק נתיק. הוא שונה באופן מבני [מהחלק הנתיק] מכיוון שהוא  מכיל ידע מתוך הצמח והוא זהה לו מבנית".

אולם הלוגיקה הנשית, על פי הקריאה הזו, מצייתת ללוגיקה של החלק הנתיק:

"הסינטום, שלאקאן ממציא לאחר הסמינר עוד, הוא חלק נתיק, חלק שמתנתק על מנת לפגום בתפקוד, חלק שאין לו פונקציה אחרת [...]  מלבד לטרפד את התפקודים של הפרט. רחוק מלהיות אך ורק שימת מכשול, יש לו בארגון סמוי יותר, פונקציה עליונה. מכאן המחשבה שהמדובר באנליזה, בלמצוא לו, להרכיב בעבורו פונקציה".

כלומר - יש לו יחס הטרוגני לשלם. בחלק הניתק יש אחרות בעלת פוטנציאל הרכבה מחדש, פורה, אולם הוא קודם כל מחבל בשלם. זה גם גרעין הסירוב לנשי, המגיע עד לאלימות הקיצונית ביותר.

נדמה לי שעד כה, למרות שבהתייחס לקורונה, המדובר באירוע שגם אם נצפה מראש, הינו בכל זאת ללא תקדים אקטואלי בכמאה שנים האחרונות, המסמנים שעולים מהחתך הם יוצאי דופן, אולם של אותה לוגיקה קודמת, או אף בשכיחות גבוהה,  שלילתה - עצירה חלקית עד מוחלטת של התקות הגופים האנושיים אל מחוץ לביתם, עירם, ארצותיהם. בכללם: גלי הגירה, עצירת צרכנות במרבית התחומים. עד כה, במידה מסוימת, עצירת הרדיפה של הזמן של האחר. אפילו-papa boom  -סוגיה ש"זכתה" לתפנית אירונית ב"טיפולה" של הקורונהà la Milner [6]. אכן, הופיעו מסמני אדון כמו לקוחים מהקשר פוליטי אחר - אך מוכר, כמו: סגר, מעקבים, השטחת עקומה ועוד... שימוש מודגש טעון פוליטית במסמנים מוכרים. מסמנים חדשים של ממש? תחביר חדש?

ב"פוליטיקה לאקאניינית"[7] כותב מילר: לשפוט אקט על פי ההשתלשלויות שלו, שהסטטוס של אקט תלוי בהשתלשלויות, אני עושה מזה את העקרון הקרדינלי של הפוליטיקה הלאקאניינית. ובהמשך: האתיקה של התוצאות עוברת דרך הפוליטיקה כי כוללת את האחר. כלומר אתיקה הגליינית, אומר מילרלא אתיקה של כוונות טובות, לא אתיקה קאנטיאנית.

הקורונה גם אם היא "פועלת", מחוררת את הפעילות האנושית בצורתה המוכרת לנו עד העצם, היא תוצאה. והיא תוצאה שנצפתה מראש (כמו למשל בראיונות עם ביל גייטס). עם זאת, התפרצותה אקראית, תולדת שרשרת התנהלויות שאין במרכזן אתיקה של כוונות טובות, כי אם הקפיטל, שאינו לוקחת בחשבון את כובד המשקל של התוצאות עבור האחר.

זאת הפעם, השתחרר בורג מהמכונה הקפיטליסטית המשומנת. "חלק נתיק" מחבל ורועש במיוחד, בצורת הקורונה, שמהווה היא כשלעצמה מסיכה תחתיה משגשגות השתלשלויות החושפות ומחדדות, תחת מעטה הסכנה משהו מהסיבה של כל אחד-מפוליטיקאים שנחשפים בקלונם ועד ,בשדה שלנו, לאנליזנטים. למשל, כאלו שמתמידים להגיע, או כאלו שהפסיקו להגיע - ונקראים מחדש לסיבתם.

 ומשדה אהבה אחד לאחר - זוגות בהתקנים עכשוויים - מרובי בתים, מוגבלי מחויבות שצריכים כעת להכריע תחת איזו קורת גג יקיימו את קשר האהבה.

אולי מההיפוך הלא תקני הזה, שהשתעשעתי בו, מהתוצאה אל הסיבה, חשבתי, אפשר לצמצם משהו מהיותר מידי; את הדביליות המנטלית של היותר מידי אפשרי, משוחרר מהסיבה שלו, שהורגלנו אליו בחסות השיח הקפיטליסטי והשמות שהוא מחולל בנו.

דווקא בכך, בשאלה שאולי נפתחת מחדש על הסיבה של כל אחד, שם מהחריץ הזה שאולי עדיף שלא ימהר כל כך להיסתם בפקקים הבלתי נסבלים של התנועה במטרופולין של הציביליזציה, בגל המסמנים הממוחזרים, עשויים עוד להיוולד מסמנים חדשים, חלקי חילוף למעשה הרכבה חדש, עבור כל אחד ואחד. לא מעט מעידים על הקלה של ממש.

 

 

 




[1] http://www.radiolacan.com/fr/topic/1305/3


[2]חלקים נתיקים-מהסימפטום לסינטום. 24.11.2004 ז'-א מילר
-
(נמצא בעבודת תרגום של מבל גרייבר ושלי)
הציטוט המדוייק ממילרזה מה שמעניק את מלוא הערך לעזרה שמושיטה לנו הלוגיקה. הלוגיקה, ללא ספק, הינה סדר, היבור, אולם שאינה נאמנה בשום צורה לקשר החברתי. השימוש הלוגי בסינטום, על גביו לאקאן מבקש למקם את מרכזה של הפעולה הפסיכואנליטית,  וככזה  הוא מנותק מהשימוש החברתי, שהוא תמיד תקשורתי. זה שימוש שנוטה לסוליפסיזם- על מנת לומר זאת במונחים פילוסופיים- וכן גם אוטיסטי-במונחים קליניים. השימוש הלוגי בסינטום הינו נקודת המוצא  של סמינר הסינטום והוא מנוגד לפיענוח של סימפטום במונחים של אמת.

[3] http://www.radiolacan.com/fr/topic/798/3#

[4] לאקאן,ז'- הסמינר ה-20,עוד (רסלינג) עמ' 116

[5]חלקים נתיקים-מהסימפטום לסינטום. 24.11.2004 ז'-א מילר-

[6] Jean-Claude Milner. Les Penchants criminels de l'Europe démocratique

[7] Politique Lacanienne- La Cause Freudienne pp7-16 (May 1999)