בכל פעם שאדם דתי אומר-"בעזרת השם"הוא מודע לקונטינגנטיות

הפירוש הלקאניני,שנדמה לי היום שאני מבינה אותו,נוגע לשני בסיסים,נאמר,לגבי הנירוטי,שרק לגביו יתפוס הפירוש,השפה.איך יסתדר עם כמו האב-התרבות.ולא כמו האב-האקטים אותם הוא עושה מהלא מודע.ההחלצות של הסובייקט תבוא ממקום שלישי.פירוש שיחלץ אותו גם מהאקטים של הלא מודע,ההתענגות.וגם מ"שם האב".לכן יש את שמות האב.הסובייקט יוכל למצוא את דרכו בקהילה,כישצליח לעניין את החברה בסימפטום היחודי שלו.פיליפ לאסניה הזכיר שאמר לסוביקט אובססיבי,שהיה נימנע מקשרים חברתייים,שיחה בחברותא ואכילה בחברותא,שאביו היה מכריח אותו לשבת עם כולם.ההמנעות היתה קשורה לאב הספציפי.לאסניה אמר לו-לאכולבחברה,לדבר עם אנשים זה לחיות.זהו פירוש שמחלץ גם מהאב וגם מהאיווי להיות שלא כמו האב.נותן משמעות חדשה לסימפטום.שרי

באשר להערתי בשיעור המבוא של הגב' מבל לגבי מקור אפשרי למושג של הזדהות השלכתית של מלאני קליין אצל פרויד,התכוונתי במיוחד לפיסקה מסויימת מתוך "על כמה מנגנונים נוירוטיים בקנאה,בפרנויה ובהומוסקסואליות."(1922)
ואצטט-"קיים חשש שאנו מתארים את התנהגות הקנאי,כמו גם את זו של הפרנואיד,באופן שהינו בהחלט לא מספק כשאנו אומרים שהם משליכים החוצה על אחרים מה שאינם רוצים להישיר אליו מבט בפנימיותם שלהם.אין ספק שהם עושים זאת,אך הם אינם משליכים לחלל ריק,למקום שבו לא נמצא שום דבר דומה,אלא הם מניחים להכירותם עם הלא מודע להנחות אותם,ומתיקים אל הלא מודע של האחרים את תשומת הלב שהם מונעים מן הלא מודע שלהם עצמם.הקנאי שלנו מזהה את חוסר נאמנותה של אשתו במקום את זה שלו."

נדמה לי שחשוב להפריד בין האונטולוגיה של פרויד ביחס לסאדיזם ולמזוכיזם כביטויים של עיקרון הנירוונה עם הראשוניות שהוא מיחס למזוכיזם,לבין הפנומנולוגיה שחושף לאקאן המצביעה על כך שאין יחס בין סובייקט סאדיסט לסובייקט מזוכיסט.

לאחר לידת בתי כתבתי כתבה שהתפרסמה היום ב YNET. לא כתבתי ישירות על פסיכואנליזה אבל יש עיסוק במגמה דומיננטית ברפואה של ביולוגיזם מוחלט והתעלמות מהנפש.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3655655,00.html

לפני מספר ימים.הגיע אלי לקליניקה סובייקט חירש מלידה.על מנת להבין אותי היה עליו להסתכל על שפתותי הנעות.חשבתי כיצד המיגבלה הזאת,העובדה שלעולם לא שמע אחר מדבר אליו.כיצד היא השפיעה על הלא מודע של סובייקט זה, מה המשמעות של"ניכור" ו"הפרדה" לגביו האם בהכרח ה-שפה היא טפילית לגביו?

אם מילר אומר שההרצאות שקובצו בקובץ "מהי הוראתי" הן פעולות קומנדו של לאקאן,מתאפשר לומר שהאנליזה היא מערכה ארוכה בה חודר האנליטיקאי באמצעות ההעברה אל הלא מודע של האנליטיקאי ומנסה,לא ללא ריכוך ארטילרי של ה-אחר,להביא לשינוי בעמדה של הסובייקט,עמדה שמאפשרת לחיות.

האם קיימת השירה פוליטית?
מחמוד דרוויש (Darwish) נפטר ב9 אוגוסט 2008. הוא היה המשורר של העם הפלסטיני. האם השירה היא פוליטית ביסודה?
"הלא-מודע הוא הפוליטיקה" (לאקאן). אבל ישנה גם המועקה. המשורר עובר את הפוליטיקה והולך לכיוון המועקה.
הנה משירה שלו: "תהילה 3":
On the day when my words

were earth...

I was a friend to stalks of wheat.

***

On the day when my words

were wrath

I was a friend to chains.

***

On the day when my words

were stones

I was a friend to streams.

***

On the day when my words

were a rebellion

I was a friend to earthquakes.

***

On the day when my words

were bitter apples

I was a friend to the optimist.

***

But when my words became

honey...

flies covered

my lips!...

אוליביה ז'אדסון (Judson) כותבת היום בIHT http://www.iht.com/articles/2008/08/18/opinion/edjudson.php) מאמר על הגנים מאד מרענן. עם כל האינפורמציה שיש לנו היום, הידע שהגנים מעניקים לנו הוא מזערי ביותר. אם יש לך דוגמית של DNA של מישהו שעליו לא יודעים דבר, מה ניתן לדעת אודות ה-DNA? אפשר לדעת אם זה זכר או נקבה. גם אפשר לדעת מהיכן הוא/היא. בני אדם לא זזו הרבה. לכן, הגנים של האיטלקים דומים ביניהם, כפי שהגנים של השוובדים דומים ביניהם. אבל הגנים לא נותנים מידע על הבדלים פיזים. אם אנחנו יודעים שהשוודים בדרך כלל בלונדינים, זה משום שפגשנו אותם. בהסתמך רק על הגנים, לא ניתן להסיק לגבי המראה. הגובה-הוא תו עם מרכיב גנטי מאד חזק. הבדלי גובה ב- 90% גנטיים. יש 20 גנים שמשפיעים על הגובה, אך הם אחראיים רק ל3% של המיגוון. לכן, השאר -87% - אינו מוסבר על ידי הגנים. היא מסיימת את מאמרה בהמלצה: אם אתה רוצה לדעת מה הסיכויים למחלות מסוימות, כדאי לבדוק את ההיסטוריה המשפחתית. לרוב התווים על פי מבחן ההגנים הם רק בקושי יותר טובים מאשר המזל לפי הקלפים או עלים של תה.

התחלתי עבודה חדשה - עבודה עם "נפגעי נפש"(בשפה הפסיכיאטרית) ובשפתנו - פסיכוטים. העבודה היא במסגרת של הוסטל ומוגדת כעבודת שיקום. הכניסה לתחום הזה מעוררת אצלי שני דברים בעיקר : האחד הוא עניין רב בתכנים שעולים מעולמם של המטופלים,ורצון לטפל. והשני הוא קושי רב לקבל את מושגי השיקום והשפה בתחום- להגדרות, למונחים ובעיקר לגישה הכללית. ראשית כל להגדרתם כחולים ולשאיפה לרפא אותם?! הגישה הזו בעיני משקפת את הניסיון הכושל לממש את האיווי של המטפל הפטרוני ו"היודע כל", על גבו של המטופל, ועוד לקרוא לזה טיפול.
האסכולה, והידע שרכשתי בדורa עוזרים לי להשמר מלנהוג כמו עמיתיי, ובו בזמן אני רוצה ללמד את הנוירוטים הילו, קצת יותר, ולהעמיד אותם על בורותם.
אני חושבת שהגיע הזמן להשפיע על התחום הזה, להביא לשינוי בגישה הפטרונית של אילו העוסקים בתחום. ואני קוראת לחברי האסכולה להצטרף, כי לבד זה קשה מאוד, וכמעט בלתי אפשרי.וכי זוהי חובתנו כמטפלים.