Entretiens d’actualite 5

                                                 שיחות אקטואליה 5    

                                                      יום שישי 17 אוקטובר 2008
 

מכתב של חורחה פורבס

ז'אק אלן היקר,

אני רואה שאחרי שיחתנו קבלת גשם של מכתבים:ציפית לכך?אתה דברת על תביעה ונראה שהייתה "תביעה מעוכבת"...

אני שוב בסאן פאולו בהפרש של 5 שעות בזמן. אבל מה שקורה על  פני הגלובוס לא חופף את מה שקורה בגיאוגרפיה של השדה הפרויידיאני:למול הפרובלמטיקה שמועלית עכשיו, לוח הזמנים הוא זהה, אין הפרש בזמן.אאני שומע הדים טובים כאן,הייתי אומר שיש אפילו הקלה,.

 האם כבר הגיע הרגע לגשת לשאלה לדעת מה צריכה להיותת תשובת האנליטיקאים למול הרעבתנות של האחר החברתי? בהתערבות שלך ביום ראשון הצעת  כתשובה את החזרה לסינגולרי,שכל אחד ידבר על עצמו כמו על מקרה:איך אתה רואה את זה בימי האסכולה הקרבים?

עוד שאלה:למה אמרת בנוגע לקולוקיום שהיה בבהיה שהיתה שיכחה סימפטומטית?

שלך,חורחה.

 
מכתב של קטרין לזרוס-מאטה

JAM היקר,

 בהיותי יועצת ב- מאז יצירתו CPCT בשברול מעולם לא ראיתי, ולא יכולה לחשוב על ה-CPCT כמרחיק  מהאסכולה,או מהפסיכואנליזה הטהורה מהסיבה הפשוטה שנשמתו, רוחו, וסיגנונו מבוססים על ההוראה של לאקאן, והקמתו קשורה בצורה אינטימית להוראתך, רצונך, ובהירות הראיה הפוליטית שלך.כל זה קשור לסיבה/ מטרה המשותפת- שהפסיכואנליזה הלאקאנינית של המאה ה21 תחיה.אני נמצאת ב CPCT- רק מסיבה זו.,ועדיין שם למרות שהיה ראוי לעשות פרמוטציה.משכתבתי פרולוג זה אני חוששת מהנטיה ל 'רדת'  על הפסיכואנליזה המיושמת,שיש עמה את סיבותיה וערכה, ומבטאת  גם את גבולותיה ושאתה עצמך לא מגנה בכללותה.היא ידעה לקיים את הפסיכואנליזה ויעילותה הציבורית ברגע המדויק בחברה שלנו

נגד כנופיית הקוגניטביסטים האבלואטורים.

אם כך הבעיה היא בדיוק ההצלחה של התנסות זאת והסיכון שהצלחה זו מהוה עבור הפסיכואנליזה  הטהורה.

התנסות פרטיקולרית זו דורשת  'תיאבון' לקליניקה החיה ושימוש אחראי ומושחז של הכלים הלאקאנינים. ללא אנליזה ארוכה ושנים של הכשרה לא הייתי מסוגלת לקבל (מטופלים) ב-CPCT

פעילות זו היא רק אספקט אחד ורגע אחד של ההכשרה שמאפשרת לגלות שדה קליני מקורי, חדש ובלתי מוגבל.המפגש והפמיליריות עם הקליניקה של 'הקשרים' ושל רעיון הסנטום, עבור קהילתנו, אולי  עודד  סוג של פבריקציה\ בית חרושת קולקטיבי של פתרונות והמצאות סנטומטיות מהירות עבור המטופלים של ה-CPCT .האם פעילות זו עשתה עבור המטפלים אותו הדבר? אני מאמינה שלא.

לקראת הקונגרס של בואנוס איירס השתתפתי במחקר שנהלתי בקרב הAE- ו-AE הותיקים של ה-ECF, בנוגע ללא מודע הטראנספרנסיאלי והלא מודע הממשי.יצא מכך במיוחד שכולם בלי יוצא מן הכלל הדגישו את הערך שאינו מוטל בספק וההכרחי במסלול שלהם של הלא מודע הטרנספרנסיאלי למרות שהם ראו את האנליזה של עצמם פחות או יותר מכוונת לפי הלא מודע הממשי וזה ביתר שאת שהתמנותם היתה לא מזמן.

החיבור בין ההוראה האחרונה של לאקאן והתקופה- אולי גרמו לקצר, של הלא מודע הטרנספרנסיאלי או לפחות יש סכנה לכך, מעבר לקירות הפתוחים של ה-CPCT. אולם אין שום דבר שהולך לקראת מפגש עם הפוליטיקה של האסכולה והפאס שאתה ציירת. איני מתיימרת להבין הכל אבל אני רואה מסביב  את מה שמונח על הכף, לוקלית ובינלאומית עבור הפסיכואנליזה והאסכולה.כנראה לא כולנו היינו זהירים בתיאור של הקולגות של הCPCT- כפרקטיקאים ולא כאנליטיקאים בטקסטים שנועדו לפירסום בתפוצה גדולה,בו בזמן בכל זאת הצהרנו על פרקטיקה  של משהו אנליטי. אם כך יש בעיה של מילון מיוחד ,של שפה,של שיום, המתרגמת את נוכחותה של שאלה לגבי  הכשרה ב-CPCT.האם צריך לומר שאנחנו שם מכשירים פרקטיקאים של הלא מודע הממשי?  זה לא ילך בדיוק. אני רואה בחור הזה של הלקסיקון שלנו סיבה להתעוררות שאתה מעורר.

הלא מודע הטרנספרנסיאלי נשאר בלתי מחיק בהכשרה של האנליטיקאים אבל השאלה של האיווי של האנליטיקאי קושרת את הטרנספרנס עם הממשי..אם כך  האסכולה היא המקום שבו הקשירה הזאת צריכה להעשות. מה שלא מוריד מערכו של העשיה  ב-CPCT אבל מניח מה שכבר ידענו שזה לא ב \המקום  של האסכולה.בקשר לסובסידיות כמובן הן כובלות אותנו בהכרח אבל בכל זאת איזה ניצחון בזמנים אלה ,לקבל אותן אודות לערכו של האקט שלנו! הו לא.... של הפרקטיקה שלנו,של ההתנסות שלנו!

שלך , קטרין.

מכתב של קרול דיוומבראשי-לה סאניה

ז'אק אלן היקר,

זהו הטקסט שלי לשבת בנושא:

"מה מקומו של הCPCT- בורדו בשדה הפרויידאני"?,.אני עוד יכולה להוסיף אם אתה רוצה בכך.

שלך קרול,

מדוע לא להשתמש בקונספט של לאקאן של 'לא הכל' בכדי לפתוח את השאלה? הCPCT- אינם צריכים לתפוס את כל המקום בשדה הפרוידיאני, אם צריך לציין זאת זה כי התנועה עצמה של הCPCT- הולכת לכיון ההרחבה (extension) ומביאה לכך שהוא תופס יותר ויותר מקום.יש לכך סיבה לוגית: שתי נקודות,מול הדלות של הפסיכיאטריה ושל הרשויות הציבוריות יש יותר ויותר תביעות ופניות לCPCT-.הפסיכואנליזה שבמשך עשורים חובקה עי' הפסיכיאטריה עכשיו נרדפת ע'י האבלואטורים., אם כך מחפשים את הפסיכואנליזה במקום אחר בקלינקות של האנליטיקאים אך לא רק שם.

כדי לא  להעלם בבור ללא תחתית של תביעה זו  הCPCT- יישם קשיחות מיוחדת והשמת גבול שהוא הכרחי בכדי לשמור על האוריינטציה שלו ,גבול זה חייב להתקיים מול התביעה החברתית ולא מוסיפים עד אינסוף פגישות ב-CPCT .ללא ספק צריך גם להגביל את המקום שה-CPCT יכול לתפוס בשדה הפרוידיאני: גם שם אין לו יעוד להתרחב עד אינסוף,

יחד עם זאת ה-CPCT הוא גם תוצאה של ההכשרה של המוסד של השדה הפרוידיאני . Institut du Champ Freudien

רוב המתערבים/מטפלים בCPCT- בורדו השתתפו בעבר ומשתתפים עדיין בסקציה הקלינית של בורדו כמשתתפים ותיקים,לפעמים כאחראים על קורסים, כמלמדים, הסקציה הקלינית של בורדו מקדישה את הישיבה הראשונה של כל שנת לימודים לקריאה של אחד הסמינרים של לאקאן ואת הישיבה השניה לנושא קליני גדול .שם מתקיים סמינר מעשי עם לימוד מקרה והצגת חולה,  רוב היועצים של- CPCT בורדו קבלו את הכשרתם בסקציה הקלינית של בורדו שמתקיימת מ-1991  בה הם למדו את הדיאגנוסטיקה של המבנים הקליניים שהכרחיים לכל יעוץ,בקבוצה של עיבוד מקרים קליניים שאני מקיימת עם דניאל רוי עבדנו למשל על מקרה שהוצג ע'י קתרין ואשה,רופאה בהכשרתה: מסתבר שהבחורה הצעירה שבאה לראותה ב-CPCT בעקבות תלונה על אונס כנראה עוברת התנסות דליראנטית שבה ההתנסויות הפולשניות חוזרות על עצמן, לקטגוריות השונות של נוירוזה ופסיכוזה יש כאן מקום מועדף להבהרת המקרה.

ובכן ה- CPCT אינו אי אוטונומי שחיי באוטרקיה בשדה הפרוידיאני  נהפוך הוא מהובר בצורה הכי צרה עם האינסטנסיות של השדה הפרוידיאני,האסכולה,והסקציה הקלינית..

העובדה ש-23 חברים ב CPCT- בבורדו הם גם חברי אסכולה כבר מעידה על ארטיקולציה של הCPCT- קשור באסכולה. חלקם מקדישים שעה בשבוע או כל שבועיים,(ליעוץ) אחרים שעתיים כל שבועיים (קבוצות לימוד קליניים) ואחרים,פחות במספר, יותר זמן.

כל המתערבים/מטפלים עברו אנליזה ארוכה עם אנליטיקאי של האסכולה ולפעמים האנליזה עדיין מתקיימת.

עוד ארטיקולציה של הסקציה הקלינית בורדו ושל הCPCT- נוסחה כפרוייקט לעתיד הקרוב 'אטלייה' של פסיכואנליזה מיושמת שתקום בסקציה הקלינית של בורדו.האטלייה הזה יכשיר בקבוצות קטנות תלמידים שנבחרים להיות מועמדים היכולים לקחת על עצמם בעתיד טיפולים ב CPCT- תלמידים אלו הם  אנליזנטים  מחויבים הרוצים הכשרה תאורטית-קלינית על פי המושגים של פרויד ולאקאן עם לימוד של מקרים וטקסטים. האטלייה (APA)- הפסיכואנליזה מיושמת, פועל בפריז כבר מ-2001 ,לפני שנתיים ז'אק אלן מילר פתח את האפשרות של הקמת APA בערים נוספות.הסקציה הקלינית של בריסל למשל פתחה APA לפני שנתיים.

בורדו מתעתד להפעיל בעתיד הקרוב,זה יהיה הגרעין   CPCT לקשר החברתי לעתיד.

הCPCT- נראה כקשור באופן הדוק לאסכולה ולסקציה הקלינית,צריך יהיה להוסיף את ה-ACF ואת ההחברה האנליטית של אקוויטקניה. יצירת הCPCT- בבורדו קשור הסטורית ולוגית להכשרה הקלינית ופסיכואנליטית של דור. ה-CPCT הוא אחד האמצעים להחזיר את נוכחות הפסיכואנליזה בתקופה שבה המוסדות הגדולים שבעבר קבלו אותה- מפנים לה עורף ותוקפים אותה.בזאת הCPCT- הוא אלמנט של השדה הפרוידיאני.

תרגום; אוי הרשקוביץ ואילנה הררי

קריאה; אנט פלד

 מכתב של מרקו מאואס

JAM היקר,

מאד הערכתי את הערה של גוסטבו דסל על הרעיון שלך עם חורחה פורבס. בכל אופן, אני מאמין שניתן להבחין שני צירים.

1- הראשון, הוא הציר שבו הוא מציין עם גרשום שולם את הסחיפה הקטלנית של יהודי אירופה בשל הפיתוי להיות מוכרים [כיהודים] על ידי האחר החברתי. זהו הפיתוי "לדבר את הלשון של האחר", בשכיחת הלשון הפרטי. ג'ויס עבר אל מעבר לפיתוי הזה, בכך שהוא היגיע עד שארג את שפת האחר כלחש טפילי. לאקאן, לפי הוראתך, מיקם אף את הפסיכואנאליזה כלחש שבו הוא רצה שנשמע רק את הרעש.

2- הציר השני, הוא שם היכן שהוא אומר: "מה שצר לי הוא, גם כן עוד פעם, שהירהורי אלה לא יכולים להישמע על ידי קהילתנו אלא כאשר אתה הוא זה שאומר אותם."

אם אני מבין נכון, אין מדובר רק על הורהורים, אלא על אירועים, אפילו אירועי גוף (בגוף של האסכולה?). אתה מדבר על CPCT שברול כמן CPCT בולימי. השאלה היא לדעת מתי בולימיה קולקטיבית מגיע לגרום מועקה לכל אחד ואחד בתורו.

יש לנו, לכן, את הציר של האחר ואת הציר של העודף, של האובייקט. האם ניתן להפריד בדיון שני צירים אלה? האם אפשר להוכיח על הצטלבותם? העיקרי עבורי הוא, מהיכן כל אחד מתמצא בתוך הפנומנים האלה, גם עם המצפן של המועקה שלו עצמו, של "זה יותר מידי!"

בברכה,  מרקו מאואס

תרגום מרקו מאואס