לאקאן, פרויד, פסיכואנליזה בעיר

1- מענקים ושקיפות/ 2- מה יש להצמיד ל-CPCT / 3- הפרמוטציות / 4- האוויר הטוב וזה הרע / 5- האסכולה, ישיבה / 6- ה- CPCT נותן שירותים / 7- ה-CPCT סופרמרקט? / 8- לבטל את RIM / 9- ועדה לאישור היות אנליטיקאי?

1– מענקים ושקיפות

פליפ לסניה: מהות הפעילות שלנו אינה תלויה במימונים ומלכתחילה הקמנו "ועדת מענקים" קטנה שלא כללה את כל המשתתפים. נכון הדבר שלעומת זאת אנו כותבים סיכומים ובשביל כולם, על הפעילות לחיפוש מענקים והדבר לוקח זמן.

ז'.א.מילר: אתם עושים את הסיכומים בכתב או בע"פ?

פ.ל.: עושים זאת בע"פ ב- RIM .

ז'.א.מ.: זה נהדר לערוך סיכומים, שהדברים יהיו שקופים, דבר שחסר במקומות מסוימים. בו בזמן אין למלא את הזמן של האנשים בדברים אלה. יש לעשות זאת בכתב, לערוך דוחות כפי שעושים באסכולה: אותם דוחות הם אלה שמתוכם החברים מתחילים בהפעלת פיקוח מסוים על הועד המנהל, גם אם אינו מקיף את הכול. זה פרט, אך הרבה דברים מתבססים על פרטים. הפסקת הדיבור השיטתי על מימון ומענקים בישיבות וההתמקדות בעבודה הקלינית, נראות לי המינימום. לעומת זאת מתן דיווח בדוחות השנתיים, אולי במייל. אין לחלוק זאת כל הזמן עם כולם.

פ.ל.: בבורדו האנשים העוסקים בכך הם 7 או 8 מתוך 35 .

2 – מה יש להצמיד ל-CPCT ?

ז'.א.מ.: מה יש לחבר ל-CPCT ? סדנא בפסיכואנליזה מיושמת? או דווקא סדנא של אנליזה טהורה? במטרה להתנגד לאפקטים אחדים שהפרקטיקה ב- CPCT מעוררת. נראה לי שבפאריז הלימוד של טקסטים בסיסיים חסר. אין זו עבודתו של ה- CPCT . הרבה אנשים הנשאבים לתוך הפעילות במרכז, מזניחים את הכשרתם הטמונה בלימוד הטקסטים הגדולים. עכשיו, העבודה ב- CPCT הייתה אפשרית בזכות העבודה המקדימה של הסקציה הקלינית של המחלקה לפסיכואנליזה, בזכות סמינר ה-DEA שלי, מקום שבו עסקנו בקליניקה, כן, אך תמיד ביחס לטקסטים המכוונים אותנו והמעניקים לנו מושגים כדי לתפוס תופעות קליניות. והדבר הקנה לקליניקה שלנו רמה מסוימת של תחכום. עשינו זאת במשך עשר שנים או יותר, גם באמצעות הרצאות קליניות כל שבועיים בפאריז - נהגנו לקחת שני מקרים ולדון בהם. הישיבות החודשיות ב-CPCT הן היורשות של זה. אך דבר-מה הלך לאיבוד מדור לדור - לכאורה ההתייחסות לטקסטים הגדולים, לפחות בפאריז, אם מה שדניאלה פרננדס מסבירה לי הוא מדויק כפי שאני מאמין.

יש להיכנס לפרטים, יש להיות מדויק כי ברגע שמבינים דבר- מה שאינו הולך, ניתן יהיה לשנות את הדברים דרך שינויים עדינים, של פרטים, לא באמצעות צעדים ברוטליים. לכן, האם יש להעדיף את הסדנא בפסיכואנליזה מיושמת או יש לשנות את הנוסחה. לפני שנתיים המצאתי את מימוש ה- CPCT . מאז דברים רבים השתנו.

3- פרמוטציות

ז'.א.מ.: אכן זו בעיה שאין בפאריז סקציה קלינית המחוברת למרכז. אתמול קבלתי דיווח של מישהי, לא דניאלה פרננדס, שהייתה במחזור הראשון של הסדנא בפסיכואנליזה יישומית. לאחר מכן, בהתאם למה שהפעלתי, נכנסה ל- CPCT . כעבור שנתיים היה עליה להיכנס לפרמוטציה. כפי שהיא הסבירה לי זאת, הייתה בפרמוטציה במשך שבועיים ואחר כך חזרה. אנו יכולים לומר שלא הייתה פרמוטציה, שנשארה במרכז. המרכז אהב אותה והיא אהבה את המרכז. היא המשיכה להשתתף בסקציה הקלינית לזמן מה ולאחר מכן, היה כל כך הרבה מה לעשות ב- CPCT שהפסיקה ללכת לסקציה הקלינית. זו היסטוריה שנחוותה, זה פשוט, הכול מבינים זאת. ועלינו לדעת אם אנו רוצים שהדבר ימשך כך ושיגבר.

אין כל ספק שאנו יכולים לומר:" אההה, אבל אם אנשים אלה אינם יוצאים לציד מענקים כי אז לא יהיו מענקים!" אז איזה מחיר אנו רוצים לשלם על המעניקים שלנו? בכל אופן, אתם אינכם מאמינים שנותנים לנו כסף בחינם? בוודאי, עלינו לתת שירות כלשהו, אך אנו משלמים מחיר אחר. האם אנו רוצים לשלם על המענקים במחיר שהצעירים שלנו יכשירו עצמם בציד מענקים אצל הרשויות המקומיות והאזוריות, הפוליטיות והאדמיניסטרטיביות? אני שואל עצמי כיצד יכולתי להוציא זאת לפועל. יש משהו הנראה מאד לא במקום. אם המרכז חשוב כל כך לאסכולה, כי אז אולי יהיה צורך בכך שהיא תממן אותו ושמזכירות האסכולה תשרת גם כן את מזכירות ה- CPCT . אי אפשר להקריב את האנליטיקאים הצעירים והצעירים למחצה בהכשרה, לא ניתן להציב להם את ציד המענקים כמשימה תך שאנו אומרים להם שכך היא הפסיכואנליזה של המאה XXI . זו נראית לי הטעות הגדולה לגבי העתיד.

4 – האוויר הטוב וזה העכור

באופן ברור הכניסה לשיח קבוע אינה היעוד של הפסיכואנליזה. יותר מאשר באנליזה אנחנו בסינתזה ויותר מאשר בדה-הזדהות אנו לעומת זאת בעידוד להזדהות. לכן, אנו מקבלים על עצמנו משימות מסוימות של עבודה סוציאלית. בכל מקרה, אל לנו לחשוב שעבודה למען שילובו של סובייקט בחברה היא דרך המלך של ההכשרה האנליטית, קשה יהיה לתמוך בדבר כזה.

בעבר משימות אלה היו קיימות, והיו אותם צעירים שעבדו במוסדות ושגידפו אותם מוסדות. אז הם באו לנשום את האוויר הטוב של המוסד האנליטי, הם אמרו: "סוף, סוף כשאנו באסכולה של הסיבה הפרוידיאנית",- או לפני כן, "כשאנו באסכולה הפרוידיאנית של פאריז, לפחות אנו מרוחקים מאותם מוסדות שמעסיקים אותנו, ואנו נושמים אוויר אחר". אנחנו נטלנו על עצמנו את האחריות של המוסדות, ולפתע, העכרנו את האוויר שלנו. במקום לשמור על האסכולה כמובלעת המאפשרת להתייצב כנגד אי הנחת שבציביליזציה – מובלעת עם אי נחת משל עצמה, בבירור, קיימת גם אי נחת בפסיכואנליזה - העכרנו את האוויר הטוב של התחנה שלנו על ההר, אם יותר לי לומר.

קודם יכולנו לומר: "בואו לאסכולה, נשמו את האוויר הפסיכואנליטי הטוב שלה. בואו לנשום את האידיאליזם הלא רשמי שלה. בואו לנשום את העובדה שאינה לוקחת בחשבון שום דבר שהגיוני בחברה. בואו לנשום בין אלה שאינם מתחסדים, שהנם חסרי רחמים, בין אלה שאינם אנושיים. ראו כיצד זה מיצר, כיצד זה מגרה. כעת, במקום זאת, אנו מקבלים את אנשי האדמיניסטרציה שמעבירים לנו מענקים ואנו מתאמצים לדבר בלשונם: "בואו לראות כיצד אנו כמו כל העולם".

ההערות של גוסטבו דסאל או מרקו מאואס, המתייחסים להיסטוריה היהודית, מעוררות הרהור: היה שבט, היה בצד, רצה לקבל הכרה, התפרק, הועלה באש, חוסל. הדוגמה מוגזמת מאד, אולי לא בטעם טוב, אך מכל מקום יש להרהר, נכון?

5- האסכולה, ישיבה

באסכולה הפרוידיאנית של פאריז, האסכולה של לאקאן לא נלקח בחשבון שום דבר השולט בחברה. הייתה ישיבה, מקום המוקדש ללימוד הטקסטים של פרויד-לאקאן, איש לא הבין דבר בזה, חוץ מקבוצה קטנה שעבדה איתי במחלקה לפסיכואנליזה. עשרים וחמש שנים מאוחר יותר, אני יכול לומר כיצד חשבתי את הדברים, הייתה זו ישיבה. היום, אין יותר זמן כדי לקרוא לאקאן עם כל מה שעלינו לעשות. שם אנו מגיעים לגבול. אנו מחבלים בשבט שלנו. את לא נראית משוכנעת, קארול, זה מדאיג אותי.

קארול דבמברשי-לסנייה: בבורדו איננו חושבים כלל לעת עתה, שהאנשים אינם מבצעים אלא משימות פרקטיות בלבד. נהפוך הוא, רבים מהם משתתפים בסמינר של ה-ECF , בהנחיית פליפ לסנייה, שהוא על הטקסטים של לאקאן. פרט לכך, כל המשתתפים ב-CPCT באים לסקציה הקלינית ועובדים שם על הטקסטים, כל שבוע, בימי שישי בבוקר במשך שלוש שעות! אני רוצה להגיד שזה מעסיק אותם הרבה יותר זמן מאשר ה- CPCT, ומזה שנים כך הדבר לגבי רובם.

ז'.א.מ.: מה שאני אומר הוא על סמך מה שהבנתי לגבי המרכז בפאריז, ואני עדיין רחוק מלהבין את כולם. אני משוכנע שכאן אלה אינם פני הדברים ואת מעידה על כך.

ק.ד.ל.: מה שאתה אומר מזכיר את מה שאנו יכולים לומר על הפרקטיקה שלנו בבית החולים, שגוזלת מאיתנו זמן רב ושהיינו רוצים להקדיש אותו יותר ללימוד. אני חושבת שבבורדו ישנו הכיוון הזה בגלל הקרבה שלה אל ה-DEA שאתה הנחית, חלק גדול מאתנו הכשיר עצמו ב-DEA שלך ושומר על הטעם אל הלימוד. זה מה שהנחה אותנו ב-1991 לפתוח בסקציה קלינית כדי ללמוד את הטקסטים של לאקאן כפי שאתה למדת אותנו לעשות זאת. אני חושבת שזה היה משהו חי מאד בבורדו ושממשיך להיות חי מאד, כך נראה לי.

(...)

6 – ה- CPCT , נותן שירות

דניאלה פרננדס: הייתי רוצה להגיד כמה מילים על המענקים מאחר שמתעוררת אצלי השאלה: אם המטפלים אינם עוסקים בחיפוש מענקים, מי יכול לעשות זאת? על מספר גדול של מטפלים לעסוק בכך. בתחילת המרכז בפאריז, נאמר שהאסכולה לא תוכל לנצח לממן אותו ושיש צורך לפעול. לכן ב-ספטמבר 2003 קמה ועדה פיננסית והתחלנו לחפש מענקים תמידיים כי איש לא רצה זאת, אף אחד לא אוהב לעשות זאת. רק שלא מצאנו, גילינו שכל המענקים הם מוגבלים בזמן כמו הטיפולים שלנו. זה נמשך זמן קצר והתחלנו לרוץ אחר מענקים, אחר כך מה שמצאנו בדרך הוא שהפכנו לנותני שירות כדי שהקרנות שלנו יהיו יציבות. התחלנו להציע למוסדות הדרכות או שירותים על פי הצורך. קבלנו בקשות להדרכה. בסוף השנה הראשונה קבלנו מטעם מוסד בקשה להדרכה. אמרנו שכן והמשכנו לתת אותה במוסד זה, איגוד "אורורה" [שחר]. זה הפך להכנסת כסף קבועה . לא היה עלינו להמשיך לרדוף אחר מימונים, אפילו אם היה על מטפל לנוע כדי לתת אותן הדרכות.

ז'.א.מ.: ושם, כפי שאת אומרת, המרכז הפך לנותן שירות: להעמיד את הידע של פרויד ולאקאן לאחר ניפוי ועיבוד על ידנו לשירות מטרות שונות. סטאטוס זה של מעניק שירותים הוא הסטאטוס שהתנגדתי שהסקציות הקליניות יקבלו. כאשר רצו לכבד אותנו ולהכליל את הקורסים של הסקציה הקלינית של המחלקה לפסיכואנליזה בתעודה של פסיכיאטריה - זה העניק ניקוד לשם השגת התעודה - אמרתי: "תודה, אבל לא, תודה" כי לא רציתי להיות זה הנותן שירות לפסיכיאטרים. אנו שליחים של השיח האנליטי. האם אנו הופכים לערמומיים בהיותנו מעניקי שירות? כאשר אנו מתחפשים וכל הזמן עוטים את התחפושת סופה שהיא נדבקת לעורנו. זוהי הבעיה.

(....)

7 – ה-CPCT הוא סופרמרקט?

ז'.א.מ.: מצד אחר בדיווחים שונים מהמרכז בפאריז, שהופצו ונמצאים בהישג ידם של כולם, נאמר שעל ה-CPCT להיות כמו "סופרמרקט", האם זה הגיוני? האם יש להפיץ זאת?

פ.ל.: ברור שאלה שירותים שלא צריכים להיות לנו. נכון הדבר שזה סיכון כמו שבו-בזמן נכון גם שבתקופה העכשווית קיים הצד של ההליכה אחר חיפוש המוצר ללא כל צורך למצוא אל מי לדבר, אם אפשר לומר. זהו העיקרון של הסופרמרקט, אינך מבקש כלום, אתה לוקח אובייקט לצריכה.

ז'.א.מ.: זה שונה מאד מללכת לחפש, לקנות את יינך אצל הבעלים.

פ.ל.: זה שונה מאד ללכת לפגוש את הבעלים, להקשיב לו במשך שעות להסביר שהוא הטוב ביותר ולבסוף למצוא את עצמך מקבל ששה בקבוקים הנראים מעט פגומים שהוא השאיר בחוץ. כן, בוודאי.

8 – לבטל את ה- RIM

ז'.א.מ.: למה יש קבוצות הדרכה במרכז? הייתי זהיר מאד כשמסרתי להוגו פרדה בהתחלה: "זה מסוכן, יש להיות זהירים עם כל אחד, עם כל צעיר שאנו מעמידים במקום של מטפל". אני זה שהמצאתי את הקבוצות A ו-B , כדי שאכן תהיה חסות מהאנשים המוסמכים, מפרקטיקנטים שיש להם הכשרה פסיכיאטרית. לא דובר שיהיו דווקא ה-AE לשעבר האחראים לכך, אלא עמיתים עם הכשרה פסיכיאטרית מוצקה. מדובר בכך שהצעיר הנמצא תחת אחריות המוסד לא יעשה שטויות, יהיה לו הגיון פשוט. אבל מדוע העיבוד הקולקטיבי התמידי? מדוע הכול במרכז נעשה תחת המשטר הקולקטיבי? אין סיבה לכך. בעבר היו קיימות ההרצאות של הסקציה הקלינית. אחד עובד על המקרה שלו ובונה הרצאה קלינית על המקרה, אחר עושה אותו דבר ואחר כך הדיון עם הקהל. אני משתכנע כל פעם יותר שמה שמכונה ב-CPCT , RIM [Réunion institutionnelle mensuelle – ישיבה מוסדית חודשית], אין לה מקום, כי... מהו העניין? זה מערבב את הניהול עם הקליניקה, וזה כבר לא טוב. "חודשית", זה טוב, זה מציג תדירות שאינה מוגזמת, מה שגרוע יותר שנרשם "מוסדית", כלומר שזו ההנהלה המחזיקה בדברים. טוב, לא. כאשר דנים בקליניקה לא ההנהלה היא המחזיקה במושכות.

פ.ל.: מבחינה היסטורית, מה שקרה, הייתי עד לדברים, היה שהתקיימו שתי ישיבות שונות. לאחר מכן כדי לחסוך זמן, שתיהן התמזגו. בהתחלה, אם אסטלה זוכרת, היו ישיבות שבהן דובר על מימון, תקנונים, ארגון וישיבות על מקרים. ברגע מסוים, האנשים שמו לב ששני הדברים התערבבו.

אסטלה סולנו: בתחילתה של הישיבה החודשית המנהל לקח תמיד את הזמן הדרוש כדי להציג, במשך ארבעים וחמש דקות, את כל הסדורים שנעשו ואחר כך, בחלק השני, היה דיון על המקרים. וכך זה ממשיך לפעול.

ז'.א.מ.: אמרתי לעצמי היום במהלך השיחה שזהו גורם מפריע. השקיפות, היא הצד הטוב של הדברים, אך קיים גם הרע והוא שאם מדווחים כל חודש מה הצעדים הניהוליים שנעשו, זה המנהל מבסס את הלגיטימיות שלו על: "ראו כל מה שאנו עושים כדי להשיג כסף". אין לעשות זאת. מדברים על ענייני גזברות פעם בשנה, פעמיים בשנה, אך אין מכבידים כל הזמן על החברים עם העובדה שמחפשים כסף ושמקבלים לגיטימיות במוסד דרך הניהול על הכסף, כי באותו רגע משנים את טבעו של המוסד. היו שתי ישיבות והן התמזגו. נקודה זו היא מאירה לגביי. זהו תוצר של סינתזה, אם יותר לי לומר. הקליניקה והגזברות אינם אותו דבר וברגע מסוים אומרים: "זה היינו הך" כדי להרוויח בזמן.

(....)

9 – ועדה לאישור היות אנליטיקאי

ק.ד.ל.:קיימת בבורדו ייחודיות שיכולה להיות לה חשיבות, והיא שאין הבדלי בקטגוריה בין האנשים, בין אלה שעושים ייעוצים לבין אלה שמובילים את הטיפולים. אין שבר, יכולה להיות מעין המשכיות, אוטומטון מסוים בין הייעוץ לבין הטיפול.

ז'.א.מ.: והמיון של הפציינטים?

ק.ד.ל.: המיון הוא קטן יותר או אולי קשה יותר, כי אין הבדלים בין האנשים. לגבי המרכזים, כמו זה של פאריז או אחרים אשר בהם קיימת קבוצה המייעצת ואחרת העושה את הטיפולים, קבוצה A וקבוצה B , זה יכול להיות שונה. כאן אלה אותם אנשים.

ז'.א.מ.: כן. את שואלת: את מי עלינו לגייס לטיפול? והשאלה היא גם: את מי עלינו לגייס לניהול הטיפול? וניתן לראות ששאלה זו אינה רשמית, כי לגבי מישהו לקבל אישור לניהול טיפול הוא דבר משמעותי. בחוץ אומרים: "בתוך ה-CPCT קיימת ועדה המאשרת להיות אנליטיקאי". היא פועלת למעשה, למרות כל ההכחשות.

תרגום: קלאודיה אידן

[Top]
Managed by Shark עיצוב אתר איחסון אתר קידום אתר ibdesign חברת