לאקאן, פרויד, פסיכואנליזה בעיר

ה.פ. פרדה: זוהי בשבילי הזדמנות לענות ,היום אני קצת מרוחק מההתנהלות הפנימית של ה- CPCTמאז עזבתי, עסקתי רק פעם אחת CPCT על פי בקשתו של פביאן גרסייר רק פעם אחת כשהיה צריך להפגש עם פונקציונר חשוב.

מתחילת עבודתי בהנהלת CPCT מיד הבנתי שמה שמאפשר את קיומו של הCPCT..הוא הפסיכואנליטקאי של ה-CPCT..במהרה נפלה הבחירה להקים שתי קבוצות:האחת –אנליטיקאים נחשבים של האסכולה והשניה של אנשים צעירים יותר שבמהרה ניתן להם מקום.מבחינת אופן התנהלות הטיפול אני זוכר משפט של אחד הקולוגות "זאת מקלחת קרה על הטרנספרנס" למה? כי מכירים את סופו של הטיפול בטרם התחיל,במידה מסויימת נלקח מהאנליטיקאי הכלי(הנשק) החשוב ביותר-הזמן.

CPCT...לוקח ממנו כלי נוסף- הכסף,איך לעבוד ולקבל כאנליטיקאי כאשר שני משתנים אלו מראש מעורבים? כאן נמצאת הנקודה שלא דוברה ב' CPCT--שלא יצאה לאור.

זו הסיבה שמהתחלה התעוררה השאלה המכריעה והעקשת מה עושים לאחר 16 הפגישות גם אם קיימת האפשרות לחזור אליהן לסיבוב נוסף.הסוף היה צפוי מה שהביא לדרך מסויימת להתנהל עם הזמן,שני המימדים שחקו תפקיד חשוב בכל החשיבה על הCPCT--ושמו שתי מערכות של יעוץ וטיפול.היעוץ הוא הרגע ההכרחי להגדיר את הסימפטום שממנו עובדים, עם סלקציה, של מטופלים מסויימים שאיננו יכולים לקבלם בדיספוזיטיב ועם הדאגה תמיד לא להשאיר את המטופל לחסדי הטבע.ככל שהנסיון התקדם הופיעו שתי דאגות:האחת להתבונן בהתנסות מקרוב שהביאו לתוצאה של המפגשים הקליניים ב-RIM אחת לחודש. ובנוסף כל אנליטיקאי A היה אחראי על אנליטיקאים צעירים יותר איתם עבד על כל מקרה להמשך הטיפול.

בהיות הCPCT יצירה של האסכולה לא יכולנו לקחת שום סיכון,היה צריך לפקח בקפדנות על ההתנסות.

בקפדנות על ההתנסות.עד עכשיו לא היה מעבר לאקט חמור,לא היה מקרה של התאבדות ולא הייתה שום סיטואציה שנדרשה הזעקת המשטרה.זה מראה את רצינותה של העבודה הקלינית שהושגה.

אחד הדברים שהפליאו אותי הייתה איכותה של ההכשרה של הדור הצעיר איתם עבדתי יום יום כל הזמן.

הייתי מופתע מהעניניות באופן הסתכלותם על המקרים וראיתי, כפי שמעולם לא ראיתי, את עומק העבודה שנעשתה בסקציות הקליניות] בשלוחות השונות של האסכולה] במקום שישנה הכשרה שוטפת ובאנליזות האישיות וההדרכה לרוב אנשים אלו.כל מי שהצטרפו בזמן כהונתי היו באנליזה אצל אחד מחברי האסכולה,אחרת לא יכלו להצטרף לCPCT- זה היה תנאי הכרחי,חוץ מכמה חריגים שהיו באנליזה מזמן.והוחלט שיוכלו להצטרף.הפתעה זו לא הייתה רק שלי, גם הקולגות שלי העריכו מאד את חיות הצעירים תוצאה של ידע נרכש.ואז הגיעו אנשים חדשים יוצאי הסדנאות(אטלייה) של הפסיכואנליזה המיושמת ,המנהלים דאז ראיינו אותם אחד אחד בכדי לודא את כשירותם לעבוד ב-CPCT.

בו בזמן כולם למדו משהו,אני עצמי הרוחתי הרבה כאנליטיקאי ממה שאחרים יצרו.כשהיתי בן ארבעים אני לא בטוח שהייתי עד כדי כך מוכשר כמו צעירים אלו.נוכחתי שעבודת האסכולה והשדה הפרוידיאני חי .זה היה כח אדיר, ומקור לשקט לדירקטור שהייתי אז.הייתי מול אנשים שרכשו נסיון והכשרה מוצקים.

היה ברור לחלוטין:האסכולה היא האסכולה וה-CPCT הוא ה-CPCT.ההכשרה האנליטית היא באסכולה,ב-CPCT יש התנסות קלינית שקשורה לאסכולה, אף פעם לא התעוררה אפילו אי-בהירות או ערפל כלשהו.

אפשר לחשוב שה-CPCT הוא תוצר של ההיסטוריה,של הרגע ההיסטורי של חיינו,של הפורומים,ושל הדחיפה שלך. ידענו שיש הסטוריה מאחורנו:כבר לפני חמש עשרה שנה חשבנו ליצור משהו מהסדר הזה. את ההתנסות הזו היה צריך לעשות ברגע מסויים זה ,היא היתה מבורכת,אך אני חושב שזה היה קשור לתפיסה חדשה של ההכשרה של האנליטיקאי,של מהו אנליטיקאי היום,שהוראתך מעידה עליה.יש למצוא קשר בין ההגדרה, שאתה נתת במשך העשר שנים האחרונות,של האנליטיקאי, של הפונקציה שלו בעולם,של מקומו בחברה.יש שם פריצה של ה-CPCT בכיכר הציבורית.אי אפשר לחשוב שזו רק יוזמה מיקרית.יש ביסוס תאורתי,ואורינטציה חדשה של האסכולה שבמובן מסויים מגולמת על ידי הCPCT-.

רק אסכולה יכלה לעשות זאת,מכיוון שהמרכיבים כבר היו קייימים:רעיון בסיסי של מהי הפסיכואנליזה היום,של מהו הפסיכואנליטיקאי בעולם,וזאת היא הוראתך.ומצד שני אסכולה יציבה שיכלה לעמוד למול סוגי המתח הבלתי נמנעים שה- CPCT מעורר.אם לא חושבים את זה כך, לא באמת תופסים את הגרעין הקשה של ה-CPCT זה מה שהיתי רוצה להראות היום.

החוק Accoyer היה הארוע שהניע אך מה שאיפשר את הCPCT- היה מטען עצום של הכשרה,ושיח שיכול היה לכונו שהיה הוראתך.אי אפשר לשלול שמעט זמן אחרי יצירת הCPCT- יצא הסמינר "הסנטום" שבא טוב.אמרת זאת כבר קודם בספר "ג'וייס עם לאקאן":"החל מ"הסנטום" ,כל האפרטוס הפסיכואנליטי משתנה מעצם זה שהסימפטום הוא חלק של המבנה הוא לא מחוצה לו".מתוך עובדה זו בלבד כל האפרטוס הפסיכואנליטי זז הוא כבר לא אותו דבר.

הCPCT- הדהד במהירות את כל זה,עם המושגים של ניתוק,עקירה,ארעיות ואי יציבות סימלים,מטאפורות של מה שהיה תואי,זה היה יסוד הCPCT- עצמו.

שלושה פיסוקים

דברת על כרונולוגיה; האם תוכל לאמר לי על הפיסוקים בה?

כפי שאמר זאת אלאן מרלה שעבד ב CPCT מההתחלה- עם מאמץ אדיר כשעשה את הנסיעה מבורדו-כינינו את ה-CPCT " הרקדנית של האסכולה". מהיום הראשון ידענו שהיה כסף לשנתיים. מהשנה הראשונה חובתו של המנהל היתה להפוך את הCPCT לאוטונומי מבחינה כללית, אוטוממומן . החשוב לא היה המימון ככזה אלא שהCPCT יירשם באחר החברתי. איתו הפסיכואנליזה של האסכולה היתה מיוצגת שם איפה שרצו להדיח אותנו בכל מחיר. היה אפשר לממן אותו אחרת מבלי לבקש כל דבר שהוא למשל בלתת לפציינט לשלם 3,4, 10 יורו כל אחד, אבל זאת לא היתה השאלה.

עבורי זאת הייתה התנסות שלא כמותה.ללכת להציג את ה-CPCT לאינסטנסיות שונות של העיר פאריז או של המדינה,זה היה לא יאומן.זאת המילה:לא יכלו להאמין לנו אנחנו יצרנו שוק אמיתי של הפתעה,ובעיקר חשד כבד:(למה, אתה, פסיכואנליטיקאי,שמבוסס כל-כך טוב, ושמרויח את חייך כל כך טוב,רוצה לבוא לכיכר הציבורית להציע את הפסיכואנליזה לכולם,ללא תשלום? איפה המלכודת?אתם רוצים כנראה למלא את הקליניקות שלכם בפציינטים,ואתם רוצים שאנחנו נממן את החודשים הראשונים ואחר כך למלא את הקליניקות שלכם ) כאשר הראנו להם את הסטטיסטיקות,הם תפסו שזה לא בדיוק כך.

נאמר את זה במשך שנה וחצי לא ראינו גרוש!הסובסידיה הראשונה הגיעה ל-7000 יורו,מוסתרים בעומק מגירה של אדמיניסטרציה כלשהיא.החל משאלה של האחר( אני הייתי רוצה לראות מה אתם עושים?:מה זה נותן?),שהופיע הרגע לראות עבורי:אנחנו צריכים להראות הרבה יותר ביצועים,השיטה שלנו צריכה להיות הרבה יותר קפדנית.משחק שלם של לך ושוב. בו בזמן המועצה והועד של האסכולה היו מעודכנים באופן קבוע.הרישום שלנו נעשה טיפין טיפין,כדי לשלם את התיפקוד של המוסד.

מה הם הפיסוקים?

פיסוק ראשון כשקבלנו את הסבסוד הראשון.

מתי?

הייתי אומר שנה וחצי לאחר פתיחת ה-CPCT ,צריך לבדוק.

הרגע השני?

רגע שני חשוב מאד הוא זה שבו התחלנו שהתחלנו לייצר את הקונטרה-התנסות,זה היה נסיון לראות ולהתנסות בחוסר הנוחות והמכשולים של ההתנסות.

האם אתה מוכן להסביר מהי הקונטרה-התנסות?

מדובר על מפגש של קולגות שהתכנסו אחת לחודש איתי בכדי לבחון את הבעיות הקשורות לתפקוד, לגבולות המוסדיים, לשאלות קליניות שנבעו מכך וההשפעות הישירות על הטיפול עבור המטופלים. היה צורך לכוונן ולאפנן את המכשיר הקונצפטואלי. מה שהווה עבורנו עזרה עיקרית היה הסמינר של "יחסי אובייקט",והנס הקטן מייצג בצורה הכי אמיתית טיפול בCPCT- הוא היה עבורנו סוג של מודל של עבודה: מפגש אחרי מפגש,אחד אחרי השני, לתת שם למפגש, מה קרה? מה היו המסמנים? איך הדמיוני מתרוקן ,ואיך פורץ מסמן חדש, איך נוצרת רגיעה לסובייקט המיוסר כגון מישהו שאינו יוצא ממיטתו במשך שנתיים.

זה נתן לנו את הסכמה הקונצפטואלית של אופן הפעולה. עמדתי על ההתערבות של האנליטיקאי בכדי להביא לשינויים ואיך הפירוש שינה את מסלול המארג המסמני. הקפדתי על הכניסה של המטופל לעולם הפנטזמטי שם היכן שהמימד הזמני מקבל נפח אחר וידענו באיזה רגע להפסיק ולא לתת למטופל להמשיך בדרכו האסוציאטיבית: "אנו לא יכולים להבטיח לך המשך אינסופי כפי שמגיע למילים שלך, אנחנו כבר התרחקנו מהבעיה הראשונית שבשלה הגעת אלינו".

אני זוכר מקרה של אסטלה סולאנו, מקרה של ילד עם חלום כשהיא עצמה העידה על כך שהיא שמה את הדגש על כיוון אחד ולא על אחר מכיוון שלהדגיש את הכיוון השני היה גורם לכניסה למסלול הפנטזמטי שלא יכולנו להמשיך בו בגלל המבנה של הCPCT- .

אספנו 300-400 מקרים כמו זה.מקרים הכתובים אחד אחרי השני שיום אחד נצטרך להשתמש בהם. זהו,הפיסוק המכוון ע'י הקליניקה.

הפיסוק הראשון הסתיים עם הסובסידיה הראשונה. השניה היא הקונטרה-התנסות שהתחילה מתי?

אחרי שנה וחצי. זה אתה עצמך שהצביע עבורי על כך שה-CPCT הוא התנסות ושצריך לעשות לו קונטרה-התנסות.

כמה זמן נמשך הקונטרה התנסות שעשית?

בעקרון עד לעזיבתי.

מהו הפיסוק השלישי?

זה הפיתוח של יחידות . יצרנו אותם תוך לקיחה בחשבון של הגיל: מבוגרים, מתבגרים, ילדים. אבל עבורי, הפיסוק, זה כשנוצרה היחידה העוסקת ב נושא ה"תלישות".

מתי זה היה?

בערך שנתיים אחרי תחילת ההתנסות. קבלנו הרבה מטופלים שהגיעו במצב של ארעיות ואי יציבות בהגדרה:כמו ההומלסים..,כל מיני מוסדות שלחו לנו אנשים באמירה שכל האפשרויות הטפוליות שהוצעו להם –כשלו. "יש בעיה פסיכולוגית. לכו לראות פסיכואנליטיקאי." מדהים! זה האנליטיקאי הממוקם באופן ההנכון ביותר כדי לנסות לחבר מחדש סובייקט שתלוש לחלוטין. וכך הקמתי יחידה מיוחדת שטיפלה רק בבעיה הזאת, יחידת תלישות.

שם, היה שינוי. הרעיון היה שסובייקט שהיה מזוהה עם השם "להיות תלוש" צריך היה להובילו לדה- הזדהות כדי להוציאו מעמדה סובייקטיבית זאת, בה הוא גר. זה היה רגע של הטייה ב-CPCT .

רציתי להקים עוד יחידות מסוג זה, היו לי עוד רעיונות. לקראת סוף הקדנציה שלי פנו אלי מהרשויות,מהמשרדים הממשלתיים,אנשים מה- DASSשהלכתי לראות פעמים רבות במשך השנים. באחת מהפעמים עלתה השאלה של השמנת היתר(אוביסיטי) שהפכה לבעיה גדולה ומרכזית מאד:רשויות אלה בקשו לקבל הצעה של האנליזה בנושא זה,כיון שהיה כשלון של טיפולים שהציעו עד אז.מסיבות שונות לא יכולתי להקים יחידה זו .אך אפשרות ליצור יחידות המבוססות על ה"להזדהות" לשם ,במקרה זה 'שמן' (שמן יתר) .הזדהות זו,היה צריך לשמר ולעבוד אותה ,החל מפרקטיקה מאד פרטיקולרית.

זה מה שעשיתי בעבודתי עם הטוקסיקומנים. ניסיתי לדעת למה סובייקט מזדהה עם ל"טוקסיקומן",עד כדי כך ש"טוקסיקומן" הפך להיות שמו.זכור את המקרים שהצגתי, מקרים של טוקסיקומניה ב-GRETA .

התבססתי על טקסט מאד מדויק של לאקאן,במפגש הסיום של יום הקרטלים של האסכולה הפרוידיאנית ב-1975 שבו הוא ממליץ לקרוא את הנס הקטן בתשומת לב ואומר "לא הוצאנו את כל מוסר ההשכל מהנס הקטן". "מוסר השכל" במובן של "הוראה",אבל לא רק.

כפי שאומרים:"מוסר השכל של אגדה"... ובכן, יחידות : יש יחידת ילדים,יחידת מתבגרים, .....

הייתה יחידה יפה "תלישות" . אחר כך מכורח הנסיבות, הוקמה יחידת "דיכאון" .ליצירה זו היה אופי פוליטי. ובכן ארבע יחידות בזמן כהונתי.

ואחר כך?

צריך לשאול את פביאן גרסר, המנהל החדש; בזמן האחרון הוקמו עוד יחידות ,כמו למשל היחידה שנקראות ה"מספרות-מדברות", יחידה לנשים מוכות. יצירת יחידות אלה היא נקודת הטייה שעוררה סידרה של דיונים בCPCT-. יש שאמרו "מסטגמטים את הסובייקט" ,ואני עניתי; "אבל הוא כבר נושא סטיגמה צריך להוציאו משם".לפגוש אנלטיקאי,זה זה; לעקור מן הסטיגמטיזציה.

האם סיימת את הצגת הכרונולוגיה והתפיסה של ה-CPCT?

כן.

אז נתחיל חלק שלישי

מה-CPCT לאסכולה

CPCT שברול והCPCT-יים מדוסקסים ונמצאים בדיון. זה התחיל עם הכנס המוסדי של האסכולה באמצע ספטמבר, בנושא שנבחר ע'י ועד האסכולה "האסכולה שלנו,הפסיכואנליטיקאי שלנו" ,אתה הכנת שלושה מושבים,בקשת ממני לשבת ראש בשלישי,11 טקסטים נקראו.אחר כך הייתה שעה של שיח שבו דנו ב-CPCT שברול. אמרתי שם שצריך לעשות "אודיט" על ה- CPCT הזה.במשך חודש שום דבר.הימים של האסכולה,עשיתי שתי התערבויות, ולאחר מכן התחילו "שיחות אקטואליה" ,.קודם עם חורחה פורבס. התחלתי לקבל תרומות (מכתבים/ טקסטים) פרסמתי, אותן ואחר כך הזמנתי נוספות. היום יום רביעי 22 לאוקטובר אנחנו במספר 11 ,הופיעו היום תרומותיהם של פאסקל פארי ועוד אחת של דניאלה פרננדס .אני לא יודע אם היה לך זמן לקרוא אותן.

לא עדיין לא

מה אומר לך הדיון הזה? מה אתה שומר ממנו? ומה אתה מזיז הצידה? מה התגובות שלך, ההתנגדויות, התשובות שלך? מהו המבט שאתה נושא בו-זמנית לתרומות אלה ול-CPCT ? האם יש מרכיבים שנראים לך ראויים להתיחסות?

תרגום:אווי הרשקוביץ,אילנה הררי, אנט פלד

[Top]
Managed by Shark עיצוב אתר איחסון אתר קידום אתר ibdesign חברת