ההמצאה/מציאה של האב

רצח מוצדק. תעביר את זה הלאה. מיס סנשיין הקטנה ועוד

הפיקציה באה לעזרתנו. אפשר לומר שהיא תמיד המצאה של מי שבחסות אב. היא תמיד מוגבלת בחוק ותמיד נתקלת בדרישה למבנה ולסדר.  זה לא אומר שמי שמוסר אותה בדרכו, שיכולה להיות כמעט כל דרך, לא יכול לדעת משהו על התענגות ללא גבול, משהו על הפרוורסיה ועל הפסיכופתיה.

הכותב הספרותי והקולנועי, זה שנטרח לפגוש את יצירותיו, הוא אחד שבודק את החוק. כבר הבחירה בנקודת הכניסה  יש בה מן בדיקת החוק. איך אני נכנס לשפה שהיא לפי הנחתנו תמיד של האחר.  ובהמשך, איך הדמות שדרכה מסופר הסיפור הכלשהו, נעה בדרך שטווה בנבכי העולם שהוא שוב משל האחר.

גם במחקר, בחירת הדוגמאות תהייה קונטינגנטית תחת מפגש מכוון של הדברים בתרבות שמשפיעים על ההיתקלות בחומר כזה או אחר. כך, הזדמנו הסרטים הבאים לצפייה שבעקבותיה חובר המובן.

ניקח כראשון לדוגמאות את הסרט החדש של דה-נירו ואל-פצינו. סרט הנקרא בעברית : רצח מוצדק.  בסרט יש לגיבור בעיה עם החוק שהוא עצמו מייצג כחוקר רצח. הוא רואה שוב ושוב כי השופט וחבר המושבעים מניחים לפושעים נטולי מוסר – פסיכופתים, לחמוק מעונש. הגיבור מתקשה לקבל את קולו של החוק לאחר שהתוודע לאי-חפותם, תוך כדי עבודתו על המקרים הללו. ואז מחליט על התערבות קטנה בסדר. הוא מביא להפללתו של פושע שזוכה והוא עושה זאת בדרך לא חוקית. הוא גורם לכך שייתפס על משהו שלא עשה. החל מרגע זה העלילה "מחליפה גיבור" ועכשיו ולאור מעשה זה של שותפו לצוות, מחליט השוטר לרצוח בזה אחר זה את כל 14 הפושעים שאותם רדף במקרים שהיה אחראי לפתרונם, זאת לא לפני שזוכו ע"י בית המשפט.  הסרט נקרא רצח מוצדק והוא מכיל בדיוק 15 מקרי רצח מוצדקים. גם הרצח האחרון במספר שהוא רצח הגיבור עצמו ע"י שותפו נכנס תחת החוק הזה של מי שנרדף על ידי חוק עליון וחמק מזרוע החוק האזרחי.

בכל זאת ישנה אבחנה בין הנרצחים. בעוד 14 ה"קורבנות" שהצליחו להימלט מדין בית המשפט אך לא מידיו של הגיבור הם פושעים, אשר פגעו בעיקר בילדים ובחפי פשע ולא נכונו לקבל עליהם אשמה וצדק, הגיבור מביא עליו את מיצוי דינו.  בסרט הזה יש המצאה. ההמצאה היא של חוק במקום שהחוק נעדר. במקום שהחוק לא מתפקד. לא עושה את שאמור לעשות. האדם עומד מולו פעם אחר פעם ומבין שעליו מוטל לעשות עם זה משהו. מי שפוטר עצמו מכך הוא הפסיכופט.

בני האדם בחברה המבוזרת, הפראית, הרוויה שפע, עדיין, ובסופו של דבר , נשארים לעמוד תחת השפה. היא נמצאת בכל מקום. והיא הכרחית אך לא בלעדית כתנאי. אנחנו חוזרים לחסר שחייב להתקיים במימד כל שהוא של התפיסה. זה כדי שיהיה התנאי להקמתו של אב. האב היום לא מתמצה בטקס המילה. גם אם אתה עדיין חי בשכונה חרדית ולומד ב"חדר" הספק קיים מעבר לרחוב כשמתחלפת השכונה. והספק קיים אצל הנחרצים ביותר.

נגזרה עלינו ההמצאה של האב , זה אולי מה שמתקרב למושג אמונה.

סרט נוסף שמו "מיס סנשיין הקטנה". בסרט מוצגת משפחה המורכבת מהורים, סב, בן, בת והחונך של הבן. המשפחה מחליטה לנסוע לתחרות יופי של ילדות בעקבות הרצינות שמפגינה הילדה ברצונה. בדרך יש הרבה בעיות. בין היתר הסב נפטר. בבית החולים לא מאשרים למשפחה להשאיר שם את הגופה לבד ללא מלווה. אם יעשו כן לא יגיעו בזמן לתחרות ולכן מחליט האב לגנוב את הגופה ולסלקה חזרה לרכב דרך החלון. בהמשך,  הם מגיעים לתחרות ב 5 דקות איחור והרשמת מודיעה כי היא מצטערת מאוד אך הרישום נסגר. גם בסצנה זו עומד על ידה רשם זוטר והוא מזמין אותם להירשם אצלו. כל שנותר לגברת רשמת לומר לו – טוב, זה על חשבון הזמן שלך.

הזוטר מוכן לעשות חוק היכן שמי שמייצגת את החוקים "היבשים" אינה יכולה לראות את הגבול של החוק. זה מעמיד את הדוגמא, את הקשיות שבשמירה על הציווי, בצד של הפרוורסיה שבה אין גבול לחוק ולהיכן שמנקודה מסוימת החוק בא ומתענג עליך כי הוא קיים בעוד אתה נותר נטול חירות והכרעה על גורלך. ברגע מסוים בסרט מקיים החונך של הבן הגדול עם הבן שיחה על הסבל. הוא אומר לו, כמי שמצהיר על עצמו כמומחה ראשי בארה"ב לפרוסט,  כי פרוסט כתב את מה ששיימו כסופר הגדול של תקופתו בערוב ימיו.  פרוסט הצהיר אז כי רק רגעי הסבל הביאו אותו להתפתחות ורק להם היה הכוח ליצוק משמעות. הוא אומר לילד שאומר לו כי רוצה לישון מעכשיו עד גיל 18 כי בכך יפסיד את השנים הכי טובות של הסבל...

כאשר אתה ער ונוטל אחריות על הסבל אתה עושה זאת באמצעות חקיקה עצמית. החקיקה היא של הגבול שלך להתענגות.
סרט שלישי בטרילוגיה הרלוונטית נקרא: תעביר את זה הלאה. שם, מישהו המציא את החוק הבא: תעשה דבר טוב לשלושה אנשים כשעל כל אחד מהם להעביר טובה כזו או אחרת לשלושה נוספים וכן הלאה. הסביבה החברתית המוצגת בסרט היא של קשיי יום והומלסים. אולם, לא ניתן לומר שזו סביבה של עזובה או שקיים ייאוש. אנשים בו נאבקים למרות הקושי, על אנושיותם.  הסרט מתחיל מהוראה של מורה חדש בכיתה ז' (קווין ספייסי) שנותן לכיתה שיעורי בית: להמציא מעשה שישנה את העולם. אחד התלמידים לוקח את המשימה מאוד ברצינות וכך נחשפים לרעיון הזה שביצירה של כלל ניתן ללכת מאוד רחוק בעשייה החברתית. כלל (שלצורך הדבר היא מילה נרדפת לחוק אך לא חופפת לו)  עושה חברה. זה מה שמצביע שחקיקה עצמית יש לה אפקט בממשי שאיננו רק הממשי האישי. זה אגב, יכול להיות מה שמצביע אבחנתית על מה שעושה הבדל בין הפרוורט למי שיש לו גישה לאין.

מול שלושת הסרטים האלה מוצבים באקראי שניים אחרים: שתיקת הכבשים וארץ קשוחה (האחים כהן). בשני הסרטים הללו אין לאחר הגדול כל פונקציה לכאורה. לחלופין יש לו פונקציה של ביטול, של מה שלא עוצר. אין מה שיעצור את הרוע.  ההתענגות היא ללא גבול, כביכול. זו התענגות בכל זאת ולא עונג. כי מה שמחליט הוא דחף טהור. אין לומר עם זאת שזה פנימי ושזה מבטל אחר גדול של חוק. הדחייה של הגבול שעוצר אף היא תחת צו. הצו אומר: תעשה את שקורא לך הדחף. זו קריאה של אני עליון שמצווה לעצור את המוסר. כגורל הדחף זה היפוך. תחת היות המוסר גבול עושים גבול למוסר. ביטולו.  כך, אנחנו תמיד בקליניקה של אדיפוס. אלא, שאם הכוונה להכליל את כל אלו בהמצאות של אב חדש במקום שהאב נבוך או עיוור או אימפוטנט או דחוי נדרשת המצאה. הדבר הזה לוקח להרחבה של המוסר או להרחבת צמצומו.  אם שמטביעה את ילדה פועלת מאותו כוח וכורח מוסרי שהיא נדרשת לתת עליו תשובה עצמאית.

בהיות תחת האין פאלוס. בתוך ההסדר של הסירוס, יש את לעשות עם האין. ביחס לזה נמצאת ההמצאה בין הממשית ובין הדלירנטית. הפרוורט שהפך את האין ליש מסוים יכול לעשות רק איתו. זה ההבדל בין היש והאין; היש מצמצם ל-רק זה. בעוד האין מאפשר כל דבר. 
 
מאת: אורנה קסטל