מרקו מאואס

עמודים של "עת לאקאן".

מן עקרונות מנחים לכל אקט פסיכואנליטי / אריק לוראן

.....................................

עקרון שביעי:

הפסיכואנליזה אינה יכולה לקבוע את הכוון שלה ואת תכליתה במונחים של הסתגלותה של הסינגולריות של הסובייקט אל נורמות, כללים  וקביעות סטנדרטיות של המציאות. התגלית של הפסיכואנליזה היא ראשית זאת של חוסר האונים של הסובייקט להשיג סיפוק מיני מלא. חוסר אונים זה מצוין באמצעות המונח סירוס. מעבר לכך, הפסיכואנליזה, עם לאקאן, ניסחה את אי האפשרות שתהיה נורמה של יחס בין המינים. אם אין סיפוק מלא ואם אין נורמה, נותר לכל אחד להמציא פתרון פרטיקולרי, הנשען על הסימפטום שלו. הפתרון של כל אחד יכול להיות פחות או יותר טיפוסי פחות או יותר נשען על המסורת והכללים המשותפים. הוא לעומת זאת, יכול  לרצות לפנות לקרע או למחתרתיות מסוימת. יחד עם זאת, כל מה שנותר בסופו של דבר הוא שליחס בין המינים אין פתרון שיכול להיות «בעבור כולם». במובן זה, הוא(הפתרון) נשאר מוטבע בחותם הבלתי ניתן לרפוי, ותמיד יהיה פְגָם. המין, אצל ההוויה המדברת, מפנה אל ה«לא הכול».   

...............................

ניתן למצאו כאן מספר (23)  של ציטטות של השיעורים של ז'אק-אלן מילר על הסמינר "המועקה", ציטטות קשורות לסירוס ומקומו במינר.

כמובן, אינם ציטטות אלה מתימרות להיות ממצות. הן רק המלצה מסוימת כדי לאפשר עוד כניסה לסמינר הזה, שבו יש מן ה"לאקאן האחר". זהו לאקאן המזמין לשדה חדש, שאנחנו רק מתחילים לגלות. מדובר על להמשיך את דרכו של פרויד, שם היכן המסמן אינו ערב לדרך.

אנו עדים לכך, עם השיעורים של מילר, שהמונח "סירוס" , שהיה המרכז של הנס הקטן בסמינר 4, עובר טרנספורמציה שמכינה שינויים בתפיסה של לאקאן על מה היא הפרקטיקה האנאליטית, על מה היא מתבססת.

ממש בהתחלה שלי בקריאה של לאקאן, אני זוכר על "סלוגן" שעבר בין אלה שניסינו לדעת "מה זה לאקאן": "האדיפוס לא שימושי בפרקטיקה, הסירוס כן שימושי".  הסמינר על המועקה, שבלתי אפשרי לקרוא ללא השיעורים של מילר, אבל גם לא פחות קשה עם המפתח שהם נותנים, מפריד בחתך בין אדיפוס לבין הסירוס, ובו בזמן נותן מסגרת לשאלה על המקום של הסירוס באנאליזה, היום.

עמוד 30: "במרכזו של המקרה של הנס הקטן".

עמ' 33: ביחס לסדרה של "החסך, התסכול, הסירוס".

עמ' 35: "מועקת הסירוס הנה העדרו של הזר בסמינר זה". (ראה סמינר של פיאר נבו).

עמ' 35-36: φ-  כאובייקט של הסירוס הדמיוני. מינוס פי—φ- מועקת הסירוס ביחס לאחר.

עמ' 39: "על מה מדובר אצל לאקאן באשר לסירוס ולמועקת הסירוס."

עמ' 41: "כל עוד מבלבלים את האובייקט עם המסמן, כלומר תופסים אותו רק במישור המסמן, אכן ניתן לומר—וביחס למועקת הסירוס צריך לומר—שמן המועקה הוא נעדר. כאן, מועקת הסירוס היא עיניין מכריע."

עמ' 42: "מועקת הסירוס, עד סמינר המועקה, נשענה על ההלעלאה-למסמן של הפאלוס."

"סירוס: חוב סמלי."

עמ' 45: מכשול מועקת הסירוס בסמינר: "תביעת תגמול (revendication)."

"מעבר למועקת הסירוס: מעבר לתסכול הפאלי."

עמ' 48: "ב'חתירת הסובייקט', מינוס phi של הסירוס כדמיוני מתואר ומטופל באופן שהתוצר הוא ה phi הגדול של ההתענגות הבלתי ניתנת לשלילה."

"מינוס phi אותו שאתם מכירים היטב, כבר איננו אותו אחד. אין זה עוד φ- של הסירוס הדמיוני-סמלי, אלא הφ- של האיבר." " למעשה φ – כבר איננו סמל של הסירוס, אלא מציין תכונה אנאטומית של האיבר הזיכרי."

עמ' 50: "הוא מצליח לנגוע באמת שאיננה האמת של הסירוס."

עמ' 54: "סמינר זה ...שם את הפונקציה של ההצטמקות במקום זו של הסירוס."

עמ' 57: "...א-אדיפליזציה של הסירוס."

עמ' 58: "מכשול זה בנוי ממועקת הסירוס שמציינת אצל פרויד את הגבול של ההתנסות האנאליטית."

עמ' 59: "הוא עושה מהתכווצות האיבר, מאין האונים שלו, מהיעלמות הפונקציה הפאלית באקט המיני, את ה'עיקרון של מועקת הסירוס."

עמ' 60: "הסירוס עשוי שלא להיות מונח יחיד וסופי, אלא עשוי להיות ממוקם מחדש כמקרה פרטי של פונקציה מוכללת, זו של היעלמות של איבר."

עמ' 62: "האובייקט a מכיל את ה φ- של הסירוס. מה שיש לקרוא, לא בנצח של ההמשגה הפסיכואנאליטית אלא על יסוד מה שמתפתח בסמינר על המועקה."  "אין זה הסירוס האדיפלי"  "...העלמות של האיבר הפאלי ברגע של האורגזמה."

עמ' 64: "לעומת זאת, ראו כיצד נפרם המפרעה האדיפלית בסמינר על המועקה."

עמ' 65: "הפרידה, שהיא דווקא מן הסדר של הטלת המום העצמית, בעוד שהסירוס, הסירוס הנדון, הוא תמיד הטלת מום על ידי האחר."

עמ' 67: "...הפרידה, מדיחה בו בזמן את הסירוס מן הפונקציה הסופית שלו, את הפאלוס מבכורתו, ופותחת לקטלוג של האובייקטים a."

עמ' 71: "לאקאן... מדגיש את סרובו להתקדם אל הדיאלקטיקה בין השלבים." "נסיונו של לאקאן ללכת מעבר למועקת הסירוס."

עמ' 75: "הרשימה הפרוידיאנית של האובייקטים מחודשת כמובן בסמינר על המועקה, כי היא הייתה מוגבלת ומוסדרת על ידי הסירוס והתייחסות אל ההתפתחות."

עמ' 93: " 'מועקה—של הסירוס—היאהכח המניע של ההדחקה.' "

עמ' 94: "לא סירוס, אלא הפרדה של אובייקטים, הפרדה של איברים."