אין יחס מיני - בין המוסר והחוק

נער קריאה

נער קריאה/ נער החידות, קולנוע של נערים, מה זה אומר? נערים בעלי תום ונוטפי תשוקה לאהוב/ה. שיר משנות השישים "as the years go by,  true love will never die"  מעמיד את הפירוש האוניברסאלי לאהבה על-פי גיל, עם קריטריונים ליחס המיני. בין אם ובנה כשהוא שואל האם את אוהבת אותי הוא שואל האם תגני עליי והיא האם תהיה ילד טוב ובין הנער לנערה כשהיא שואלת אתה אוהב אותי היא מתכוונת אתה מכבד אותי בעוד הנער שואל האם אפשר לעשות איתך אהבה? השיר מסתיים בהווה: כשהיא שואלת אם יתחתן אתה הוא עונה שאוהב אבל אם יענה כן יהיה לא אמיתי. השאלה על היחס המיני שאיננו על-פי הגדרה בגדר אפשרי, לא נותר ללא חוקרים והחוקרים המתחילים והשקדנים ביותר הם הנערים. הנער ממומבאי פותר באהבה את החידה. הנער הקורא והמקריא הולך או מגיע לזירת הקרב המתנהלת בין המוסר לחוק. זו הסוגיה המרכזית של הסרט כניסיון לפתור את גזרת האין יחס מיני. הוא נעשה חולה כשפוגש את המיניות בדמותה של הכרטיסנית של החשמלית בה נוהג לנסוע מידי יום. הוא מגיע במקרה לשער ביתה ומקיא שם את קרביו. היא מגיעה ובענייניות שוטפת את הרצפה סביבו ומלווה אותו לביתו. הרופא שבודק אותו מאבחן מחלת ילדות והוא נשאר מרותק למיטתו לחודשיים. כשחש טוב יותר שם פניו לעבר ביתה של מי שעזרה לו (במפגש הטראומטי עם המין), שם הם מסיימים באקט מיני. מרגע זה והילך הוא חוזר לביתה מידי יום אחרי הלימודים. התניית האהבים שלהם מגיעה להתניה כפולה: היא תתנה אהבה עמו לאחר שיקרא לה סיפורים. כך מתחיל בסדר של הקראת מיטב הסיפורת הקלאסית.

ביום אחד מציעים לה קידום בעבודה לעבודה משרדית במקום אחר ובמקביל לניסיון העקר שלו להתפתות לנערה צעירה, האישה עוזבת את ביתה ללא אומר. הוא מגיע לשם ונמחץ ליבו למראה ריקות דירת האהבה שלהם.  שנים מאוחר יותר הוא לומד משפטים וכאשר עולה שאלת האין יחס בין מוסר לחוק, החוק לא חופף למוסר ולחוקים אולי בהתאמה מסוימת לאין יחס בין השפה לעולם (ובין היחסים למין). בזמן שעולה הנושא בשיעור מתנהל משפט ראווה כשעל ספסל הנאשמים האישה שלו. הוא נדהם לגלות שהיה לה חלק בס.ס. תפקידה היה שומרת על האסירות, אולם שלא כפי שנהגו יתר השומרות, היה לה מנהג שתחילה פורש כאנושי: הייתה בוחרת אסירות "מועדפות"  חלשות וקטנות, דאגה להן בתמורה לכך שהן יקריאו באוזניה. אולם, אח"כ הייתה משלחת אותן במשלוח הראשון אל מותן. היא מסבירה להגנתה כי זה היה בשביל לדאוג לסדר כי תפקידה היה לשמור על הסדר ועל האסירות ואילו לא היו נשלחות מהר הייתה נוצרת אנדרלמוסיה ובכך לא הייתה ממלאת את תפקידה לשמור. הסדר והארגון היוו חוק. זו הייתה התשובה שלה לשאלת השופט אם הבינה שהמשמעות של העלאת האסירות הצעירות למשלוח הייתה שהיא משלחת אותן אל מותן. [במאמר מוסגר עולה להכרתי מטופל פרנואידי שמאמין בוודאות המוחלטת שבהתערבות קרדיו-כירורגית שעבר הושתלו בו אמצעי עיקוב והוא נתון להשפעה ותמרון מוחלטים של אובייקטים שמצאו בו עניין כאובייקט מדעי/ניסויי/כלכלי/סדיסטי. התשובה לוודאותו הייתה שמתוך התגייסות המטפל לרעיון מיצוי הדין עם העבריינים צווארון-לבן אלו הציע לאסוף עדויות חיות לפעילות שלהם כפי שדורש החוק – "ראיות". הוודאות הנגדית בשם החוק שמה רסן להתענגות האינסופית של הוודאות].

הצעיר ההמום מגלה במהלך המשפט את מה שהיא מחזיקה כסוד שנים רבות. הנאשמות האחרות טוענות שמנשר שנכתב כעצומה מטעמם נכתב בכתב היד שלה. בית המשפט רוצה לקבוע האם אכן כתב ידה הוא ומגיש לה כלי כתיבה. היא דוחה את הניסיון הזה ומודה באשמה. ההכרה באי ידיעת קרוא וכתוב שלה שהביאה אותה לבקש נערות ונער צעיר זה להקריא לה את הספרים  הכתה בו. הוא מספר למרצה כי יש בידיו ראיות לטובת הנאשמת והוא משיב לו כי יש זמן שבו יש לעשות ולא להרגיש. האין זו הכוונת ריפוי? הבחור לוקח את ההמלצה בכובד ראש ובוחן את דחף הפעולה שלו. הוא רוצה להגיע אליה ולומר לה שהוא יודע. אבל זה אומר לחשוף את הדבר הכמוס ביותר שלה שאינו ניתן למסירה ושבעבורו היא מוכנה למסור את חייה. אובייקט a  אינו אובייקט למסירה משום שאינו נגלה בהיותו נותן חיים לבעליו. כשהוא מבין זאת הוא מוותר ושב על עקבותיו. משנסתיים הגוף המיני החל הגוף המדבר – זה של היחסים. והיחסים מבטיחים את נצחיותם. בהיותם מממשים את צאת הגוף מהזירה. היחסים בוראים את הסובייקט. הוא ניצב בפני הדבר שמשסע אותו ומתחזק את השיסוע. הסרט מסתיים בהתאבדותה של הגיבורה, המאהבת, הנאצית הנאמנה. זה מחזיר לגיבור את הדימוי המאוחה התפור מחדש. למה היא מתאבדת? ביום שמשתחררת בתום 20 שנה בכלא לאחר שהנער שבגר מבקר אותה ולאחר שבמסירות וברצף שלח לה קלטות שמע של כל הסיפורים שקרא לה על-פי סדר ההקראה המקורי. התקווה שהבהבה באור רפה כבתה באותו רגע בודד בו לא נענה למגע ידה. מגע זה שם קץ ליחסים והחזיר את המין, אבל בגוף שלא עומד בבערת זכר התשוקה. זה הרגע של המועקה. כמה אבסורד. קוהוט הביע עמדה אמפאטית לגרמניה הנאצית. ההזדהות סחפה אותו לעיוורון ולסידור מחדש של הדבר הנאצי. זה נקרא הכחשה וזה נקרא ניתוק – חתך שמאפשר חיים. לא ברור איך אדם בוחן כליות ולב כקוהוט הצליח להסיר כליל ממתחם התודעה את הממשי של התיאוריה הדמיונית שלו על החלוקה האנכית והאופקית. בליווי של מקרה קוהוט אפשר ללוות את מקרה האישה בסרט. הליבידו יכול לבצע נטישה בציווי של הפנטזמה. אז לא מהחוק מבצע המוסר מנוסה . זה מהציווי של הפנטזמה שהמוסר ננטש לו ואין מנוס.

הערה: הפנטזמה מכוונת את האנרגיה הנפשית, אולי הווקטור שלה. מצווה באיזה אובייקט להשקיעו. בהודאתה באשמת כתיבת מכתב הנאשמות היא פעלה תחת אותו פיצול אנכי וכנראה לא שקלה כלל את עניין העונש.  כעיקרון, שום מחיר לא עלה על דעתה ששווה יותר מחשיפת בערותה. בקשר הגילוי של הבחור אולי זה קשור לתפקיד "האמון על ההשכלה", אכן, בסיום הסרט הכסף שביקשה לתרום לילדה של ניצולה נתרם למלחה נגד הבערות. זו התשובה שנותן הסרט לפנטזמה הזו. להעביר את התפקיד לארגון. נכון, היא נתפסה בהתענגות שלה, יותר נכון זה סגר עליה לחלוטין ולא מצאה מוצא מכך מלבד המוות. הדבר שלה שהוא בקשר לקריאה וכתיבה - שהם הפן הפיסי של השפה, לא נאמר עליו, אבל  לאור הפרשנות הנ"ל אפשר לחשוב שזה תחת המנגנון של הפיצול האנכי, בהתאמה: חלוקת השפה לסמלי הפיסי (הממשי) והסמלי הדמיוני, הערטילאי ששייך לצליל, קול, פונטיקה. זו ההיסטרית של פעם, שהתבטאה בסימפטומים פסיאודו פסיכוטיים. זה לא מקרה קל לאבחנה.

מאת: אורנה קסטל