עוד הוכחה אודות נצחיות ואוניברסליזה של אדיפוס. יש שם רצח אב ואשמה ותחרות ואחאות. יש שם עמדה שתופסים בסובייקטיב מול חסר. בלב השבטיות הצפופה וההישרדותית מופיעה נוירוזה אנאלית ואדיפאלית. שני האחים הקטנטנים מתייתמים מהאם האשפתונית, נטולי אב, נוכחים במותה כקורבן קרב הקנאות הדתית. עוד באותו יום בהיותם בפינת מחסה עומדת בגשם ילדה/חיזיון. היא פשוט עומדת שם. האח הגדול (סאלים) מסרב לקוראה ומכריז על מעמדו כאב החי. ג'אמיל הקטן מחליט לדחות את שמו וקורא לילדה וכך מתוודע ללאטיקה. לאטיקה מחליפה את האם המתה במשיכת מכחול. עוד לפני, באותו יום, סאלים עובד כשומר על תא שירותים. ג'אמיל בתוך התא מתאמץ לרוקן את מעיו ללא הצלחה כאשר מגיע הכוכב הנערץ עליו במסוק אל לב השכונה. ג'אמיל מחזיק בכיסו את התמונה של הנערץ אך אחיו נוקם בו על בריחת לקוח, משאיר כיסא שחוסם את הדלת. ג'אמיל שאינו מוותר וזה לוח האם שלו (העמדה) קופץ לברכת הביוב ובעודו מרוח-צואה רץ מבין ההמון המבועת מהריח כשתמונת אלילו נוחתת ישירות לידיו החותמות. עבורו האב היחיד הוא זה המת זה שהפך לאימז' וכך אינו עובר לדום למרות אחיו. למענה של האמת, הוליווד היא האב המת הרודף את בומביי שהופכת למומביי בצל זה. האני העליון פועל בפני השטח - העיר מוקמת על חו(ר)בותיה אך הדחף האין בלתי לו, העיוור, הוא ששולט בסוואנה הזאת. ויש את הילד שעוור כי היטיב לשיר (וזמר עיוור מקבל מנת תרומה נדיבה יותר) שקיבל את סירוסו ויודע את מה שבר-עין אינו מבחין בו. היילודים של בומביי חיים על צייד. הם צדים נעליים של מבקרי הטאג' מהל וכן את כספם ורכושם של תיירים. כי הם חיים בטבע והתיירים לא יודעים בתמימותם שהם טרף. אבל, התוכן הגלוי של הסרט עוסק בנער תה שמגיע לשעשועון הטלוויזיה "מי רוצה להיות מיליונר" כדי שאהובתו תוכל למצוא אותו. הוא לא התכוון לדעת לענות על השאלות. והוא האמין למנחה שמלגלג עליו שההשתתפות שלו היא נלעגת. אבל משהו קורה שם שמשבש לכולם את הסדר הטוב. אחיו העבריין מוסר עצמו למוסר האשמה ויוזם את מותו - ובכך הוא מאפשר ללאטיקה לברוח ממלך העבריינים הישר לזרועות אחיו. העבריין עצמו נהרג על ידו. כל דלי העם בהמוניהם מקבלים פתח-תקווה. אהובתו של ג'אמיל - לאטיקה חשה לזרועותיו. ו - ג'אמיל מגלה שהוא יודע את התשובות לכל השאלות או לכל הפחות יודע אם לא מה אז איך לענות. מה שמנחה אותו לענות הם זיכרונותיו. מטופל סיפר שהיה לו אוסף של מאות דיסקים כשכל פריט החזיק בזיכרון וכאשר פרצו למכוניתו ונטלו את כל האוסף לקחו לו את התשובות. אבל את הזיכרונות של ג'אמיל לא ניתן לקחת, הם המסמנים הפיסיו-דמיוניים שלו. את מה שעובר מהממשי לדמיוני אי אפשר לגזול. הם לכודים בהיותו סובייקט פוסט-שיסוע. ג'אמיל עונה נכון על כל התשובות ולא נותן לשום מראית-עין לעצור בעדו. הוא עובד על מראית עין אחת ויחידה. האהבה.
