מבוא: 

טקסטים אלה של עמיתים אנגלים וגרמנים עומדים במידה רבה בזכות עצמם וברצוני להוסיף רק כמה הערות שמתייחסות להיבט הישראלי של הסוגיה ואני סבור שקיים כזה.

איני יודע עד כמה המדינה תתערב באופן אקטיבי במעשה הטיפול באופן כה רדיקלי עד שתרצה לקבוע סטנדרטיזציה של ניהול פגישה טיפולית, אך חוק לפסיכותרפיה עדיין מצוי בדיונים, והעובדה שעד כה לא נחקק החוק לא אומרת דבר בנוגע להמשך ולאופי החוק, אם יאושר. אך גם היום קיימות כבר רגולציות חוקיות שלטוניות או מוסדיות שאין מבוטלות. כך יש בארץ חובות דיווח נרחבות למדי שאם היינו לוקחים אותן מילולית וברצינות לא היינו יכולים לעבוד אנליטית במקרים רבים. נוסף לזה יש נגישות קלה, כמעט אוטומטית, של מוסדות שלטון - כמו הצבא - לאינפורמציה ששמורה במוסדות בריאות, נגישות שבעצם מחייבת כל אחד מאיתנו לחשוב היטב מה, איך, ואיפה לתעד את מה שהוא רושם על פציינט כשהוא עובד במוסדות ציבוריים או עמם.

יש שיגידו באופן הישראלי האופייני "נסתדר". לנו, ליהודים, הרי מסורת ארוכה של הערמה על השלטון המרכזי. מי שסבור כך שוכח שלמעשה הטיפולי וגם למעשה האנליטי בארץ היסטוריה של הזדהות יתר דווקא עם השלטון המרכזי. גם האנליטיקאים ראו את עצמם באופן טבעי כחלק מהמעשה החלוצי-הציוני והיו מעורבים ביותר ומובילים בקיבוצים, בעליית הנוער, בבניית מוסדות הבריאות והחינוך. עובדה זו הקשתה לעיתים לזהות את הקשר שבין סבל נפשי של הפרט לבין אותם המוסדות אתם היו מזוהים (כמו בחינוך הקיבוצי) או את ההשלכות של שירות צבאי בגיל מסוים (ולאו דווקא מה שקרוי פוסט טראומה).

גם כיום לרוב המטפלים ולאנליטיקאים רבים ההבדל בין מוסר, חוקי המדינה ואתיקה אנליטית אינו ברור, וקיימות לכך דוגמאות רבות שניתן לדון עליהן. היום לדעתי קיימת אותה הסכנה רק שהיא מגולמת בנסיגה של אנליטיקאים רבים מהמעשה החברתי והתעלמותם מתופעות חברתיות שלא מאפשרות להם לבדוק את ההזדהויות שלהם עצמם.

אשמח אם יתאפשר לערוך אצלנו בדור-a דיון, בעקבות פנייתם של העמיתים מגרמניה ואנגליה.

אבי ריבניצקי

החלטה לתמוך בפרסום לעיתונות של פסיכואנליטיקאים ופסיכותרפיסטים בריטיים בקשר למצב הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה בבריטניה הגדולה

אנחנו, "textura – Freud / Lacan Gruppe Köln", קבוצה של אנשים שבסיסה בקלן העובדים בשדה הפסיכואנליזה ברוח פרויד ולאקאן. אנחנו מאוד מודאגים לשמוע שטיפול פסיכואנליטי יכול בקרוב להפוך ללא חוקי ולפיכך בלתי אפשרי בבריטניה הגדולה. הסוגייה היא סטנדרטיזציה מתוכננת של פסיכותרפיה אשר בבריטניה כוללת עבודה קלינית וטיפול פסיכואנליטיים בצורה של ריפוי פסיכואנליטי.

המועצה למקצועות הבריאות הבריטית התבקשה לפתח סטנדרטיים לאומיים לכל עבודה פסיכותרפויתית. יותר מ 450 תקנות כבר פותחו, אשר יצטרכו להיות מיושמות לעבודה פסיכואנליטית.

כל הפסיכואליטיקאים והפסיכותרפיסטים יהיו מחויבים ליישם את התקנות האלו שבאופן מעשי יכסו את כל האספקטים של עבודתם: מסגרת (סטינג), טכניקה וסגנון. לדוגמה, הנקודה בזמן שהתערבות צריכה להיעשות, ההגדרה של "רגשות מתאימים" לבטא, אפילו ההגדרה של מטרת התהליך כולו. הסיום של ריפוי פסיכואנליטי כמו הסיום של כל עבודה פסיכותרפויתית לא יוגדרו עוד על ידי אלו שמתייעצים עם פסיכואנליטיקאי או פסיכותרפיסט, לא לפי האוריינטציה התיאורטית של הקלינאי ולא לפי ההתפתחות של כל טיפול אינדיבידואלי.

השדה של עבודה אנליטית ותרפויתית לא יהיה עוד מוגן, אלא יהרס ויעשה בלתי אפשרי. כפי שאנו מבינים, רוב הפסיכואנליטיקאים ופסיכותרפיסטים בבריטניה הגדולה – ללא התתיחסות לעמדותיהם התיאורטיות – מסכימים שצעד כזה הוא בלתי קביל עבור כל אלו המעורבים בפסיכואנליזה כאנליטיקאים או אנליזנטים. הם גם מסכימים שצורות מסוימות של פסיכותרפיה לא יהיו עוד אפשריות אם יעברו סטנדרטיזציה. 

על בסיס האוריינטציה הלאקאניאנית שלנו אנו משוכנעים שתהליך זה של סטנדרטיזציה – שנמצא בהכנה מתקדמת בבריטניה הגדולה אבל מתרחש גם בכל ארצות אירופה האחרות – נוגד באופן עמוק את התגליות של התיאוריה והפרקטיקה של פרויד, ובאופן מיוחד את גילוי הלא מודע, אבל נוגד גם את העבודה של פסיכואנליטיקאים אחרים שהתעניינו בנושאים ובשאלות של פרויד ועיבדו את תשובותיהם.

האוריינטציה שלנו מבוססת על הקריאה של לאקאן את פרויד ועל התרומה שלו לשאלות של תיאוריה ופרקטיקה. אלו כוללים את ההערכה והקריאה הביקורתית של לאקאן של עבודות של גברים ונשים ממסורות אחרות, במיוחד העבודות של מלאני קליין, ווילפרד ביון, דונלד וויניקוט ומייקל בלינט. אנו מבינים את התקנות החוקיות שעומדות בפתח גם כהתקפה על העבודה והמסורת הפסיכואלנליטית של בריטניה הגדולה עצמה.

אנו רוצים להדגיש שההכשרה כפסיכואנליטיקאים דורשת ומערבת סטנדרטים גבוהים של איכות והכשרה. אלו כוללים לעיתים קרובות חוויה עמוקה וארוכה ב"Kur" העצמי של אדם, הקריאה בעבודות של המייסדים של הפסיכואנליזה, השתתפות בסמינרים וקבוצות ומחויבות בהדרכה ואנליזות בקרה. בגלל שפסיכואנליזה אינה במהותה טכניקה שניתן לעשות לה סטנדרטיזציה, אלא אתיקה של פתיחות תמידית לסבל של אלו שרוצים להתחיל "ריפוי בדיבור", פתיחות תמידית למה שחדש, אפשר "ללמד" ולרכוש פסיכואנליזה אינדיבידואלית רק דרך שנים ארוכות של הכשרה ולמידה, תהליכים שלא ניתן לעשות להם סטנדרטיזציה מלאה על פי חוק.

כמובן, הדבר מרמז ש-מהימים של פרויד- פסיכואנליטיקאים תמיד מתבקשים להטיל ספק בעבודתם, לשמור על חילופי דברים חשובים עם קולגות על עבודתם, ולהמשיך את האנליזה של עצמם מזמן לזמן ולהיות בהדרכה. כך, ההערכה (אוולואציה) הנדרשת של עבודה פסיכואנליטית כבר מתרחשת, לעיתים קרובות בדרך מאוד אינטנסיבית. במיוחד לאקאן אבל גם פרויד תמיד הזכיר לפסיכואנליטיקאים לשמור על קשר עם הידע של זמנם.

מה שייחודי בקשר לפסיכואנליזה יכול להיות מועבר רק תחת תנאים מיוחדים. בין אלו הבנה ייחודית של זמן, צורך בטרמינולוגיה מיוחדת שלוקחת בחשבון שפסיכואנליזה היא בסופו של דבר אודות משהו שאינו "נתון". זה, כמובן, אינו מתיישב עם הלוגיקה של החברות הנאו-ליברליות שלנו. פסיכואנליזה בוחנת וחוקרת את הקשר החברתי בין אנשים, היא בוחנת וחוקרת את הצורות של מדע וידע על ידי הטלת ספק וחקירה של הצורות של השיח שלהן בשם מה שהוא סובייקטיבי ואינדיבידואלי.

יש לנו את הרושם שפסיכואנליזה ופסיכותרפיה הופכים יותר ויותר לכלים של שליטה חברתית ומשפט פלילי, לדוגמה כאשר סובייקטים הנחשדים בפעילות טרור צריכים להירשם ולקבל תרפיה פסיכואנליטית, שבאופן מעשי תהיה צורה של חינוך מחדש.

כל התפתחויות האלו מתעלמות מהנקודה, שפסיכואנליזה היא לא אודות מה שיכול לעבור סטנדרטיזציה סטטיסטית, מה שיכול להיות מוגדר ומבוקר באופן ברור, פסיכואנליזה היא על אקט הדיבור הייחודי (פרטיקולרי) במפגש בין אנליטיקאי לפציינט, מפגש שחוקיו "צריכים למצוא את משמעותם ממה שמתרחש בתוך המשחק" (S. Freud: Zur Einleitung der Behandlung (1913, GW VIII, S. 545).. זאת הכוונה ב „Kulturarbeit“ וסותר את הרעיון של הסובייקט כדבר שמסווג במהותו (categorized) ונתון לסטטיסטיקות של מידע כללי.

לאור השיקולים האלו אנו כל כך לא מבינים את ההתפתחויות בבריטניה הגדולה ובארצות אירופיות אחרות, כולל גרמניה, כהתפתחויות שמשרתות את האינטרסים המקצועיים שלנו עצמם. אנו מאמינים שמה שפרויד קרא "Kulturarbeit" בתור מאפיין מסוים של פסיכואנליזה נמצא בסכנה. Kulturarbeit זה אודות הגנת איווי אנושי מפני "אחר"בתור סמכות טוטאלית, לדוגמה הסמכות החוקית של המדינה. כל ניסיון לבקר (regulate) עבודה פסיכואנליטית הופך בקרה (רגולציה) לחוק.

לנו בגרמניה ואולי עבור עמיתינו האנגלים יכולה להיות מעט תקווה בעובדה שה États généraux בצרפת הצליח לאסוף 15000 חתימות עד יולי 2008 על מנת להדגיש את מחאתם נגד רגולציות נוספות לפסיכואנליטיקאים שרוצים לפתוח את הפרקטיקה שלהם. הם גם מתכננים לחזק באופן כללי את עמדת הפסיכואנליזה נגד התערבויות נוספות על ידי הממשלה הצרפתית. במה שנקרא États généraux נכללים פסיכואנליטיקאים מאוריינטציות שונות.

אנו רוצים להדגיש את קשרינו עם הקולג' לפסיכואנליזה בלונדון והמרכז למחקר פרוידיאני ואנליטי ואנו בזאת תומכים באופן מפורש בעמיתינו האנגלים במאמצם להבהיר לרשויות המדינה שלהם את הערך של הפסיכואנליזה כשדה שלא יכול לעבור סטנדרטיזציה על ידי המדינה או לעבור כמה שפחות סטנדרטיזציה – מה שיתאים למסורת הדמוקרטית של בריטניה הגדולה במתן הזכות להיות אוטונומי לסובייקט. יחד עם עמיתינו הבריטים אנו ממשיכים ומקווים שהארץ שהעניקה לזיגמונד פרויד את זכות המגורים תדבוק במסורת של הכנסת אורחים לפסיכואנליזה, גם כזיכרון לאלו שעזרו לפתח עוד את רעיונותיו של פרויד בבריטניה הגדולה.

אנו רוצים לבקש מעמיתינו מהחברות הבאות לחתום על החלטה זו. AFP (החברה של פסיכואנליזה פרוידיאנית), חברת פרויד-לאקאן (psychoanalytical association Berlin), הקולג' הפסיכואנליטי, ה" Lehrhaus for psychoanalysis" בהמבורג, ה" Kasseler Forum für Psychoanalyse", “pli” במינכן, סמינר לאקאן בציריך, והקבוצה הוינאית החדשה, אשר עם כולם עבדנו במשך שנים רבות.

ההחלטה שלנו גם מכוונת לעמיתינו הצרפתיים מאסכולות, חברות וקבוצות אחרות, עמם אנו מרגישים מחוברים באופן קרוב ועמם עבדנו במשך שנים רבות.

מעבר לקבוצות שונות אלו ההחלטה שלנו ובקשתנו לחתום עליה מכוונת גם לכל הקבוצות הפסיכואנליטיות אשר עבורם הרעיונות של פרויד, ובאופן ספציפי הרעיון שלו של פסיכואנליזה בתור "Kulturarbeit", הם בעלי ערך.

אנו מתכוונים להציג את רשימת החתימות לעמיתים האנגליים שלנו עד אמצע פברואר 2009, ואנו מתכוונים לידע את העמיתים הצרפתים, עם קשר לפרוייקט שלהם "Sauvons la Clinique".

אנו רוצים לבקש מכם לשלוח את חתימתכם לכתובת המייל הבאה:

praxismzw@web.de     Dr. Michael Meyer zum Wischen

נספח:

The college of psychoanalysis – UK

הודעה לעיתונות

תחת הנחיות ממשלתיות מוצעות חדשות, רוב הצורות של פסיכואנליזה יכולות להפוך ללא חוקיות ב 2009. הממשל מכוונת לבקר (regulate) תרפיות בדיבור בשנה הבאה וכבר התחילה את התהליך של הערכה של השדה. המועצה למקצועות הבריאות (The Health Professions Council) קיבלה את המשימה של רגולציה של תרפיות בדיבור, עם השותפה Skills for Health (SfH) עם האחריות לפתח סטנדרטים תעסוקתיים לאומיים לעבודה תרפויטית. כמעט כל ארגוני הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה  מחו שה HPC אינה מתאימה לתרפיות בדיבור, אולם זה נתקל בהתעלמות טוטאלית וה HPC הושמה כרגולטור.

ארגוני הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה במדינה זו כבר מבוקרים על ידי שנים גופים עיקריים (UKCP ו BPC) אשר פותחו על ידי המקצוע במשך ה 25 שנים האחרונות. לכל אחד מהארגונים החברים של ה JKCP וה BPC יש קודים קפדניים של אתיקה, פרקטיקה, והליכים של תלונות, והם עוברים פיקוח תקופתי על ידי גוף מבקר. בכל זאת ההתפתחויות החדשות יהפכו את הגופים המבקרים הקיימים לבלתי רלוונטים בעיקרם. יחד עם זה מגיע חזון חדש של מהי בפועל עבודה פסיכודינמית ופסיכואנליטית.

עבור HPC ו SfH, עבודה פסיכואנליטית נתפסת יותר כהתערבות שצריך להעביר – כמו תרופה – לפציינטים מאשר עבודה ארוכה ומאומצת שנעשית על ידי פציינטים. תפיסה זו של תרפיה כהתערבות חיצונית משתקפת בתוכנית הממשלה "לתת" תרפיה למוסלמים צעירים בהם הם חושדים בטיפוח שאיפות של טרור: פסיכותרפיה הופכת לכלי לשליטה חברתית יותר מאשר בחירה שנעשית על ידי היחיד לחקור את חייו שלו.

תהליך ייעוץ התחיל על ידי ה SfH ב 2007, והתוצאות זה עתה פורסמו בנוסח טיוטה. יותר מ 450 כללים פורטו לתרפיה פסיכודינמית ופסיכואנליטית. הם מכתיבים כל אספקט של איך התרפיות צריכות לארגן את המפגשים, איך הם צריכים "לפקח" על עצמם, ואיך הם צריכים לבצע את עבודתם. הם נכנסים לפרטי פרטים בקשר לתזמון של ההתערבויות, המסגרת (setting) של התרפיה, מטרותיה – ואפילו הביטוי של 'רגשות' מתאימים. אפליקציה כזו של כללים מוכתבים מבחוץ – אשר רובם בסתירה מפורשת להוראתם של פרויד, יונג, ואנליטיקאים אחרים בהמשך כמו קליין, לאקאן ווויניקוט – פוגעת ביסודות העמוקים עליהן תרפיות אלו מבוססות, כלומר בחופש של שני הצדדים לעבוד באופן אותנטי ויצירתי. אם כללים אלו יתקבלו, זה לא יהיה עוד אפשרי עבור אנליטיקאים – והרבה תרפיסטים – לעבוד במדינה זו.

פרוייקט ה SfH מראה איך עבודה אנליטת נדחפת לתוך תרבות התוצאה העכשווית, היכן שהכל יכול להיחזות מראש ולהיות מוערך ביחס לתוצאה הרצויה. לעומת זאת, אנליזה, מערבת מערכת יחסים פתוחה, היכן שתוצאות יכולות לצוץ שמעולם לא נחזו או אפילו נחשבו על ידי האדם שעובר אנליזה. התקנות המוצעות מתעלמות מההבחנה עצמה בין רצון מודע ללא מודע שעומדת בלב העבודה האנליטית והן מעודדות 'עצמי כוזב', קלינאי ממלא טפסים שתמיד מפחד מעין פקוחה של הרשויות וחרד בצורך לרצותם. אם לאנליזה יש מטרה, זה לעזור לפציינטים לשחרר את עצמם מצורות לא רציונליות של סמכות, בדיוק אלו שעכשיו מאיימים להגביל את עבודת האנליזה.

לפי תוכנית הדרכים של הממשלה, HPC תקים רשימה של מטפלים בעלי מוניטין, מי שבאופן מעשי יהיו אלו שיאמצו את ההגדרות המסוימות בקשר למהי פסיכואנליזה. כל הפרסומים שפורסמו עד היום על ידי ה HPC מראים חוסר הבנה עמוק של הטבע של העבודה האנליטית, יחד עם התעקשות חדשה על 'אופי טוב' מוגדר בדרכים נוקשות. אם זה ימשיך, לאנשים בציבור לא יהיה עוד את החופש לבחור את האנליטיקאי שלהם. במקום זה, הם יצטרכו לבחור מטפל מרשימה שתכלול רק את אלו שעובדים בדרך מסוימת של תרפיה.

כיצד קרה מצב זה לאחר תהליך הייעוץ הארוך עם המקצוע? קבוצות העבודה ב SfH אשר יצרו את טיוטת החוקים החדשים מורכבות כמעט רק מחברים מקבוצה מאוד מסוימת, שעניינה להגדיר פסיכותרפיה פסיכואנליטית באופן מאוד צר. אופן צר זה מתאים לטכניקה מסוימת שפותחה על ידי יושב הראש של קבוצת העבודה של ה SfH הידועה כ'טכניקה מבוססת מנטליזציה' (MBT). מחקר מסוים נותן עדות ליעילות של הטכניקה הזאת לקבוצות מטופלים מסוימות של ה NHS, אבל זה מייצג מיעוט זעום של כלל התרפיה הפסיכואנליטית שמתבצעת, בעיקר בסקטור הפרטי. הטכניקות והמסגרת האתית מנוגדים לחלוטין לרוב העבודה הפסיכואנליטית המסורתית.

קבוצת העבודה וקבוצת התכנון הלאומית (National Strategy group), תחת יושבי הראש האלו, הרחיקה תרומות שלא מתאימות למסגרת צרה זו. SfH הבטיחה מושבים בקבוצות העבודה לנציגים מהשתייכויות אחרות, אולם אלו בהמשך נמנעו וה SfH הודו שהם לא בחרו לפתח את העבודה באופן דמוקרטי. בקשות למסמכים הנוגעים להתייעצויות שהושגה תחת חוק חופש האינפורמציה (Freedom of Information Act) הראו כישלון מדהים למלא הליכים נאותים וחטיפה של ההתייעצות על ידי קבוצה קטנה ואמביציוזית של יחידים.

אלפי תרפיסטים כותבים לחברי פרלמנט ופוליטיקאים בקשר למצב, מחפשים הכרה בעובדה שעבודה אנליטית לא יכולה להיות מצומצמת לאוסף של חוקים שייושמו בצורה מכנית לפציינט עם תוצאות צפויות, אלא מערבת חקירה של המשמעות של ההיסטוריה של היחיד שלעולם לא יכולה להיות מנובאת מראש. עבודה אנליטית, עבור מרבית האנליטיקאים, צריכה להיות מווסתת על ידי גופים שמקים המקצוע ולא על ידי המדינה.

למידע נוסף ניתן ליצור קשר עם:

Haya Oakley (Site for Contemporary Psychoanalysis) - 07929 559 817
Julia Carne (Psychoanalytic Consortium)  - 07774 903204
Darian Leader (Centre for Freudian Analysis and Research) - 07952 520 540
Sian Ellis (Association for Group and Individual Psychotherapy) - 07949 088 963
Joe Suart (The Guild of Psychotherapists) - 07772 510 475
Anne Worthington (The Guild of Psychotherapists) - 07904 870 962
Jason Wright (Association of Independent Psychotherapists) - 0793 274 7724


1 ביולי 2008.

BCM Box 2629
LONDON  WC1N  3XX
Tel: 01799 584231
Email:  enquiries@psychoanalysis-cpuk.org
Website: www.psychoanalysis-cpuk.org

תרגום לעברית: יאיר ציבעוני

 

המקור באנגלית:

English translation (by Miriam Goretzki-Wagner)

Resolution to support the Press Release of British Psychoanalysts and

Psychotherapists concerning the situation of Psychoanalysis and

Psychotherapy in Great Britain.

We “textura – Freud / Lacan Gruppe Köln” are a Cologne based group of people working in the field of Psychoanalysis  in the spirit of Freud and Lacan. We are deeply concerned to hear that psychoanalytical treatment may soon be made illegal and therefore impossible in Great Britain. The issue in question is a planned standardization of Psychotherapy which in Britain includes psychoanalytical clinical work and treatment in the form of a psychoanalytical cure.

The British Health Professions Council was asked to develop national standards for all psychotherapeutic work. More than 450 regulations have already been worked out, which would have to be applied to psychoanalytical work.

All Psychoanalysts and all Psychotherapists would be obliged to apply these regulations which would practically cover all aspects of their work: setting, techniques and style. For instance , the point in time at which an intervention should be made, the definition of “appropriate feelings” to express , even the definition of the aim of the whole process. The end of a psychoanalytical cure just as the end of any psychotherapeutic work would no longer be defined by those who consult a Psychoanalysts or a Psychotherapist, not by the theoretical orientation of the clinician or by the development of each individual treatment.

The sphere of analytical and therapeutic work would no longer be protected,but rather destroyed and made impossible. As far as we know, most psychoanalysts and psychotherapists in Great Britain – disregarding their theoretical orientation – agree that such a step is not acceptable for all those who are involved in Psychoanalysis as analyst or analysant , they also agree that certain forms of psychotherapy would be made impossible if standardized.

 On the basis of our Lacanian orientation we are convinced that this process of standardization – which is under excessive preparation in Great Britain

but also taking place in all other European countries – deeply contradicts the discoveries of Freud’s theory and praxis -. in particular his discovery of the unconscious – but also contradicts the work of other psychoanalysts who took an interest in Freud’s issues and questions and worked out their answers.

Our own orientation is based on Lacan’s reading of Freud and his own contributions to questions of theory and praxis. These include Lacan’s appreciation and critical reading of the work of men and women of different schools. In particular the work of Melanie Klein, Winfred Bion, Donald Winnicot and Michael Balint. We understand the impending legal regulations  also as an attack on the psychoanalytical work and tradition of Great Britain itself.

We would like to point our that to be trained as a psychoanalysts requires and involves high standards of quality and training. These include an often long and thorough experience in one’s own “Kur”, the reading of the works of the founders of Psychoanalysis,  attending seminars and groups and a commitment in supervisions and control analyses. Since Psychoanalysis is not about a technique that can be standardized, but about an ethics always open to the suffering of those who would like to start a “talking cure”, always open to what is new and individual psychoanalysis can only be “taught” and acquired over long years of training and learning, processes which cannot be completely standardized by law.

Of course, this implies that –since the days of Freud -  psychoanalysts are always asked to question their work, to  keep up a critical exchange with colleagues about their work and to continue their own analysis from time to time and to undergo supervision. The required evaluation of psychoanalytical work  thustakes place in its own, often very intensive way. Especially Lacan but also Freud have always reminded psychoanalysts to critically keep up with the knowledge of their time.

What is particular about psychoanalysis can only be transmitted under special conditions. Among these are a particular understanding of time, the need  of a special terminology that takes into consideration the fact that psychoanalysisis ultimately about something that is not “given”. This, of course, does not correspond with the logic of our neo-liberal societies . Psychoanalysis examines and investigates the social bond between people, it examines and investigates the forms of science and knowledge by questioning the forms of their discourse in the name of what is subjective and individual.

We have the impression that psychoanalysis and psychotherapy are turned more and more into instruments of social control and criminal law, for examplewhen subjects under suspicion of terrorist activities are to be listed and givenpsychoanalytical therapy, which would practically be a programme of re-education.

All these developments ignore the point, that psychoanalysis is not about what can be statistically standardized, what can be clearly regulated and defined, psychoanalysis is about the particular and unique act of speech in the encounter between analyst and patient, an encounter the rules of which have to “find theirmeaning from what is going on during the game “ (S. Freud: Zur Einleitung der Behandlung (1913, GW VIII, S. 545). This is what is meant by „Kulturarbeit“, and contradicts the idea of  the subject as thoroughly categorized and laid bare in

statistics and of general data.

In the light of these considerations we so not understand the developments in Great Britain and other European countries, including Germany, as developments that serve our professional interests proper. We believe that what Freud called “Kulturarbeit” as a specific characterization of Psychoanalysis , is at stake. Kulturarbeit is about protecting human desire against an “Other” as a total authority, for instance the legal authority of the state. Any attempt to regulate psychoanalytical work turns regulation into  a law.

For us in Germany and perhaps for our English colleagues there may be some hope in the fact the the États généraux in France have been able to collect 15000 signatures by July 2008 to underline their protest against further regulations for psychoanalysts who want to open their own practice. Also they intend to generally strengthen the position of Psychoanalysis against further interventions by the French government. In these so called Etats généraux include psychoanalysts of different orientations.

With would like to stress our ties with the College for psychoanalysts in London and the Center for Freudian and analytic research and we hereby explicitly support our English colleagues in their endeavour to make clear to the authorities of their country the value of psychoanalysis as a field that should not be standardized by the state or be standardized as little as possible – which would be in line with the democratic tradition of Great Britain givingthe subject the right to be autonomous. Together with our British colleagues we furthermore hope that the country that granted Sigmund Freud the right of residence will stick to its tradition of hospitality for psychoanalysis, also in memory of those who helped to further develop Freud’s ideas in Great Britain.

We would like to ask our colleagues of the following associations to sign thisresolution : AFP ( Association of Freudian psychoanalysis) , the Freud-Lacan Society ( psychoanalytical association Berlin) , the psychoanalytical college, the “Lehrhaus for psychoanalysis“ in Hamburg, the “Kasseler Forum für Psychoanalyse“, „pli“ in Munich, the Lacan seminar in Zurich, and the New Vienna Group, with all of whom we have worked together for many years.

Our resolution is also addressed to the French colleagues of the different schools, associations and groups, to whom we feel closely connected  and have worked with for many years.

Beyond these various groups our resolution and our request to sign this resolution is also addressed to all other psychoanalytical  groupings to whom Freud’s ideas , in particular his idea of psychoanalysis as “Kulturarbeit” is of special value.

We intend to present the list of signatures to our English colleagues by the middle of February 2009, and we intend to inform our French colleagues in connection with their project “Sauvons la clinique”.

 We would like to ask you to send your signature to the following Mail-address:

praxismzw@web.de     ( Dr. Michael Meyer zum Wischen)

Die Erstunterschreibenden (first signers):

Klaus Findl, bildender Künstler, Köln

Miriam Goretzki-Wagner, Coach, Bonn

Andreas Hammer, Dipl.-Psych., Köln

Fotini Ladaki-Schmidt, Dipl.-Psych., psychoanalytische Praxis, Köln

Béatrice Ludwig, Linguistin, Köln

Jean-Baptiste Mariaux, PhD., Köln

Dr. med. Michael Meyer zum Wischen, psychoanalytische Praxis, Köln

Karin Schlechter, bildende Künstlerin, Köln

Weitere Unterzeichnerinnen und Unterzeichner (further signers):

Karin Adler, Psychoanalytikerin, Paris

Eckhard Bär, Psychoanalytiker, Kassel

Andréa Bryan, bildende Künstlerin, Köln

Cristina Burckas, Lic. Psych., psychoanalytische Praxis, Freiburg

Prof. Dr. Marcus Coelen, Institut für romanistische Philologie LMU München, Psychoanalytiker, München

Harold Dielmann, Dipl.-Psych., psychoanalytische Praxis, Köln

Dr. phil. Susanne Gottlob, Psychoanalytikerin, Hamburg

Marylène Guery, Dipl.-Psych., psychotherapeutisch-psychoanalytische Praxis, Köln

Annemarie Hamad, Psychoanalytikerin, Paris

Maire Jaanus, Professor of English and Comparative Literature,
Barnard College/Columbia University, New York, NY

Franz Kaltenbeck, Psychoanalytiker in Paris und Lille, sowie in der medizinisch-psychologischen Abteilung der Haftanstalt Sequedin am Centre Hospitalier Régional Universitaire de Lille

Eva Kiefer, psychoanalytische Praxis, Salzburg

Ursula Lefkowitz, Psychoanalytikerin, Rambouillet

Dr.med. Chrisian Kläui, Psychiater und Psychoanalytiker, Basel

Christian Kohner-Kahler, Bewährungshilfe, Universität Wien, FH Linz

Barbara Meyer zum Wischen, Dipl.-Psych., psychotherapeutische Praxis, Köln

Dr.med. André Michels, Psychiater und Psychoanalytiker, Luxemburg und Paris

Prof. Dr. Karl Josef Pazzini, Koordinator des Psychoanalytischen Kollegs; Universität Hamburg, Fakultät für Erziehungswissenschaft, Psychologie und Bewegungswissenschaft, Sektion 1, Bildungstheorie, Bildende Kunst, Hamburg

Dr.med. Peter Müller, Arzt und Psychoanalytiker, Karlsruhe

Susanne Müller, Dipl.-Psych., Kunstwissenschaftlerin, Paris

Univ.-Prof. Dr. August Ruhs, Universitätsklinik für Psychoanalyse und Psychotherapie, Wien

Avi Rybnicki, Psychoanalytiker, Tel Aviv

Dr.med Georges Schmit, psychoanalytische und psychiatrische Praxis, Brüssel

Dr. phil Bernhard Schwaiger, Dipl.-Psych., psychologischer Psychotherapeut, Neustrelitz

Rivka Warshahawsky, Psychoanalytikerin, Klinische Psychologin, Israel

Dr. phil Peter Widmer, psychoanalytische Praxis, Zürich

Mag. Dr. phil. Markus Zöchmeister, psychoanalytische Praxis, Salzburg

THE COLLEGE OF PSYCHOANALYSTS - UK

PRESS RELEASE

Under proposed new government guidelines, most forms of psychoanalysis could become illegal in 2009. The Government aims to regulate talking therapies next year and has already started the process of assessing the field. The Health Professions Council has been given the task of regulating talking therapies, with its partner Skills for Health (SfH) charged with developing National Occupational Standards for therapeutic work. Nearly all the psychotherapy and psychoanalytic organisations protested that HPC was inappropriate for talking cures, yet this has been totally ignored and HPC imposed as the regulator.

The psychodynamic and psychoanalytic organisations in this country are already regulated by two main bodies (UKCP and BPC) which have been developed through the profession over the last twenty-five years. Each of the member organisations of UKCP and BPC has strict codes of ethics, practice and complaints procedures, and is inspected periodically by the regulatory body. Yet the new developments will render the existing regulatory structures for the most part obsolete. With this comes a new vision of what psychodynamic and psychoanalytic work actually is.

For HPC and SfH, psychoanalytic work is seen more as an intervention to be applied - like a drug - TO patients than a long and painstaking work done BY patients. This view of therapy as an external intervention is reflected in the government's plan to 'give' therapy to young Muslims they suspect of harbouring aspirations to terrorism: psychotherapy becomes a tool of social control rather than a choice made by the individual to explore their own life.

A consultation process was begun by SfH in 2007, and the results just published in draft form.More than 450 rules have been listed for psychodynamic and psychoanalytic therapy. They dictate every aspect of how therapists should organise their sessions, how they should 'monitor' themselves and how they should carry out their work. They go into minute detail about the timing of interventions, the setting of the therapy, its aims - and even the expression of appropriate 'feelings'. Such an application of externally-imposed rules  - most of which were expressly contraindicated by Freud, Jung and the analysts who followed, such as Klein, Lacan and Winnicott - removes the very foundation on which such therapies are based, namely the freedom of both parties to work together authentically and creatively. If these rules are accepted, then it will no longer be possible for analysts - and many therapists - to work in this country.

The SfH project shows how analytic work is being forced into the current culture of outcomes, where everything can be predicted in advance and evaluated in relation to the expected results. Analysis, however, involves an open-ended relationship, where results may emerge that were never predicted or even thought of by the person in analysis. The very distinction between conscious and unconscious motivation that lies at the heart of analytic work is ignored by the proposed regulations which encourage a 'false self', a box-ticking clinician, always fearful of being watched by the authorities and anxious to please them. If analysis has an aim, it is to help patients free themselves from irrational forms of authority, exactly those that now threaten to constrain the work of analysts.

According to the government roadmap, HPC will establish a list of reputable practitioners, which will mean effectively those who adopt their particular formulations as to what psychoanalysis is about. All the documentation published to date by HPC shows a serious misunderstanding of the nature of analytic work, together with a new insistence on 'good character' defined in highly rigid ways. If this goes ahead, then members of the public will no longer have the freedom to choose their analyst. Rather, they will have to select a practitioner from a list which only includes those who practise a particular form of therapy.

How did this situation come about after the long process of consultation with the profession? The working parties at SfH which have drafted the new rules are made up almost exclusively of members from one single highly partisan grouping, concerned to define psychoanalytic psychotherapy in a very narrow frame. This narrow frame fits a particular technique developed by the Chair of the SfH National Strategy Group together with the Chair of the SfH Working Group known as 'Mentalization Based Therapy' (MBT). Some research shows evidence for the value of this technique for particular NHS patient categories, but it represents a tiny minority of the total psychoanalytic therapy that is undertaken, mostly in the private sector. Its techniques and ethical framework are entirely opposed to most traditional psychoanalytic work.

The Working Group and the National Strategy group, under these chairs, have excluded contributions which do not meet this narrow frame. SfH had promised seats on the working parties to representatives of other groupings, yet these were then withheld and SfH have admitted that they have not chosen to develop their work democratically. Requests for documents about the consultation process obtained under the Freedom of Information Act have shown astonishing failure to follow proper procedures and the hijacking of the consultation by a small and ambitious group of individuals.

Thousands of therapists have been writing to MPs and politicians about the current situation, seeking a recognition of the fact that analytic work cannot be reduced to a set of rules to be mechanistically applied to a patient with predictable outcomes, but involves an exploration of the meaning of an individual's history which can never be guessed in advance. Analytic work, for the majority of analysts, should be regulated by the bodies established by the profession and not by the State.

For more information contact:

Haya Oakley (Site for Contemporary Psychoanalysis) - 07929 559 817
Julia Carne (Psychoanalytic Consortium)  - 07774 903204
Darian Leader (Centre for Freudian Analysis and Research) - 07952 520 540
Sian Ellis (Association for Group and Individual Psychotherapy) - 07949 088 963
Joe Suart (The Guild of Psychotherapists) - 07772 510 475
Anne Worthington (The Guild of Psychotherapists) - 07904 870 962
Jason Wright (Association of Independent Psychotherapists) - 0793 274 7724


1 July 2008
 

BCM Box 2629
LONDON  WC1N  3XX
Tel: 01799 584231
Email:  enquiries@psychoanalysis-cpuk.org
Website: www.psychoanalysis-cpuk.org