ז'אק לאקאן התחיל את דרכו בקריאה של "חזרה לפרויד". לאחר שסיים תואר בפסיכיאטריה, לאקאן התיישב ופעל בפאריז, ובה טיפל בחולים הסובלים מצורות שונות של פסיכוזה. בניגוד לפסיכולוגי-האגו האמריקאים של זמנו, לאקאן התמקד בחוסר כוחו של האגו ביחס ללא-מודע.

האם לאקאן פירש את פרויד? אין דבר פחות בטוח. ביטוי של לואי אלתוסר יבהיר זאת. אלתוסר הציע "קריאה סימפטומטית" של קרל מרקס. קריאה סימפטומטית משמעה קריאה שאינה מפרשת את המובן, אלא מתרכזת בסימפטומים, בנקודות הלא-מובנות שמכוונות את הקריאה, ומהוות אכן את מפתח הקריאה בכל פעם.

לדוגמא, המילה "nachtraglich" אצל פרויד היא מפתח לקריאה של ה"שלבים" כביכול  של התפתחות כביכול פסיכו-סקסואלית. הבעיה היא דווקא שפרויד אף פעם לא האמין ב"קידמה" (progress) של בני אדם, כאשר האנליזה מתבססת על קריאת כל מקרה באמצעים שלו עצמו. קריאה "שפינוזיסטית", במידה שהמידה אצל הסינגולארי בלבד.

"הפרשנות" אם כן, אצל לאקאן, מצומצמת לקריאה, והקריאה של לאקאן - לקריאה על פי המקרה. על כן, פרויד היה "אירוע באנושות". פרויד המציא את הפסיכואנליזה בתקופה של המדע, אך גם כתגובה למדע. קיים אוניברסלי כוזב: האוניברסלי שלא קיים אלא כדי לשלול את הסינגולרי. על הסימפטום אפשר לבסס את הדרך, כלומר את הקצה היחיד של ממשי שניתן לנו כדי להימצא.