כנס האסכולה הלאקניאנית החדשה, NLS, בפריז, מאי 2009

• ישנם כללים לפרוש הלאקאנייני אך לאקאן לא הצרין אותם, כי אז הפרוש היה הופך לטכניקה.

• הפרוש אינו טכניקה. לו היה טכניקה היה אפשר ללמד את זה.

• הפרוש הינו אתיקה.

• המילה "כלל" (regle) הגיעה ללאקאן מדקרט, שהטקסט הראשון שלו, שלא פורסם עד אחרי מותו, היה "כללים להכוונת הרוח" (regles pour la direction de l'esprit). זה מה שנתן ללאקאן את ההשראה לכך שיש כללים של פרוש.

• אך אין מתמה של הפרוש. בפרוש אין מתמה, מה שמנוגד למנטיקה.מנטיקה היא אמנות של נבואה (divination). לו הפסיכואנליזה הייתה מנטיקה היא הייתה מן הסדר של האסטרולוגיה, הקריאה בקפה וכו'.

• האנליטיקאי קורא, אך לא בכוכבים או בקפה. הוא קורא במה שנאמר. וזה מניח טרמסמוטציה של הדיבור לכתיבה. שהרי אי אפשר לשחק בהומופוניה אם לא מתייחסים לאורטוגרפיה, לאופן הכתיבה. שהרי בהומופוניה, מה שנאמר באותו אופן נכתב באופן שונה.

• מאחורי הדקדוק [צורה שניה של האקוויווק] יש כללים. מי שמפרש את הדקדוק, למשל בהפכו נושא ומושא, מניח שהלא מודע מכיר את כללי הדקדוק.  

• הלוגיקה [שורה שלישית של האקוויווק] גם היא נשענת על כתיבה.

• אלו המכשירים של הפרוש. אך זה לא אומר דבר על הפרוש כאינטנציה, על עמדת המפרש.

• עבור פסיכואנליטיקאי, הפרקטיקה של הפרוש שלו היא קורלטיבית למושג שלו על הלא מודע.

• לא מודע ופרוש באים יחדיו. איך אתה מפרש מגלם את המושג שיש לך על הלא מודע. אופן הפרוש שלך אומר בדיוק היכן אתה נמצא באלוסידציה שלך את הלא מודע.

• בסופו שלט דבר לאקאן רצה להחליף את מושג הלא-מודע במושג הparlêtre/

• ניתן ליפול בהיקסמות מפירוש זה או אחר. לכן יש לשים לב לסביבה בה עלה הפירוש. יש באנליזה דינמיקה פרנואידית שנותנת מובן לכל מה שעושים ואומרים. ניתן לאהוב את זה. הפציינט מפרש, ויפרש הכול אלא אם תשים לו גבולות. אלא אם כן תכוון את הפרנויה שלו, אלא אם כן תמתן אותה.

• יש באנליזה אטמוספירה פרשנית. יש לכוון לנייטרליזציה שלה. כדי שיתאפשר פירוש, כל מה שלא מכוון לכך צריך שיהיה חסום,  באמצעות כללים ובאמצעות החזרה של אותו הדבר, החזרה של מסמן אחד.

• הפרוש הפרויידייני – ביחס לחלום ושאר התצורות כמסר מוצפן. חלק מהתיאוריה הוא פורליזציה של מבנה המסר המוצפן הזה.

• הפרוש הלאקאנייני: פרויד מפסיק לפרש כאשר הוא מוצא את המובן המיני של המסר המוצפן. לאקאן הולך מעבר למובן המיני. לעבר אי קיום היחס המיני. פרויד מסתפק ב-sexual bedeutung . לאקאן הולך לעבר נקודת ההצבעה על האין יחס מיני. בכך הפרוש שלו הוא אפופנטי.

• המושג אפופנטי מקורו באריסטו – הלוגוס אפופנטיקוס הוא מה שיכול להיות אמת או שקר. השימוש של לאקאן במושג מתאים לשימוש ההיידגרייני: הלוגוס האפופנטי הוא הלוגוס שגורם לראות, ששם באור, שמגלה. מעבר לאמת ולשקר.

• פרוש אינו שאלה, אינו "יכול להיות." הוא פורמליזציה של il y a  (יש) בנקודה של il n'y a pas  (אין). הוא פחות לגרום לראות משהו מאשר להראות חסר (absence) במבנה, את מה שאי אפשר לומר. זהו החסר (manque) של כל פרוש לאקאנייני. האות, החותם (marque) שלו הוא הבלתי אפשרי לומר.

• פרוש הוא לאקאנייני בכך שהוא גרום לראות את הבלתי אפשרי לומר, הופך אותו מוחשי (sensible)

• הפרוש הפרויידייני הוא תרגום למובן מיני. פרויד עוצר את פירושיו ברגע שהוא מגלה את המובן המיני של המסרים המוצפנים הלא-מודעים.

• הפרוש הלאקאנייני הולך מעבר לכך. הוא לא תרגום אלא גילוי. הוא מרים את המסך מעל מה שאי אפשר לומר. הוא קורא את מה שאי אפשר לומר, מעבר להדחקה.

• האם יש כללים לפרוש כזה?

1. לא לשים מכשול בפני הבלתי אפשרי לומר, בין השאר, על יד חיפזון ותרגום.

2. הלא מודע הוא עובדה, אך הוא נתמך על ידי מה שהאנליזה מייצרת. יש להעז ולומר. המפרש במקרה זה הוא יוצר, יוצר את הלא מודע על ידי הפרוש. ככל שהלא מודע מפורש יותר, כן הוא מאשר עצמו יותר כלא מודע. להעז לומר, לא להיות אחוז על-ידי הסופר אגו של הדיוק. המפרש הוא יוצר.

3. להוביל את המובן להתענגות. לאמיתו של דבר הוא (הפרוש) חב לה (להתענגות) הכול. רק מה שגורם להתענגות (fair jouir) יש לו מובן (fait sens).

4.  לתת מקום לאקראי (alleatoire). פרוש אינו יודע מראש מה האפקטים שלו.

5. האנליטיקאי חייב להיות עמוק בפנים לא באופן אפופנטי אלא באופן אפופאטי, של אחד שהולך בדרך נגטיבית. כלומר, שאם האנליטיקאי שומר על שתיקתו, פירוש הדבר שטרם נמצא פרדיקט שתואם את הממשי. הובלה זו אל עבר הממשי היא דרך נגטיבית, אפופטית.

ההוויה המדברת (parlêtre), מרבה באנקדוטות וסיפורים. האם יש לפרש סיפורים אלה? יש לפשטם ולצמצמם לסימפטומים. כל הסיפורים דומים ויש לצמצמם לחזרה ( repetition). יש הכוונה של הפירוש. לכיוון של החזרה (repetition), בכדי להבחין בתוכה את מה שנמנעים ממנו. המנעות זו אינה הדחקה או דחיה (חוץ ממתי שזה כך). זה הגבול של המבנה. איך לגעת בגבול הזה? שם יש להשתמש באופן אחר שאינו אינטרפרטציה.

רשמו: שירלי שרון-זיסר, אילנה רבין