פרסום הספר הבדיחה ויחסה ללא-מודע (1905) מאפשר לקורא העברי מפגש ראשוני בשפתו עם אחת היצירות הייחודיות בגוף-הטקסטים של זיגמונד פרויד. אמנם במהלך חייו של פרויד היצירה הוזנחה קמעה והמתינה בביישנות לתורה, אולם מאז מותו זוכה "הבדיחה" לעדנה של קריאה מחודשת, המוצאת בה את פרויד המוקדם מפסל בעדינות ובשקדנות את תיאוריית הלא-מודע שלו ואת הבנתו את היחס בין התרבותי ללא-מודע.
אופן טיפולו של פרויד בבדיחה נהפך במובנים רבים לאב-טיפוס של אמירותיו על התהליכים והפעילויות של האני, כפי שהוגדרו במרוצת הזמן.כאן אנו מוצאים לראשונה תיאור מפותח ועשיר של המאפיינים הלא מודעים ביצירה תרבותית/אמנותית. מנפלאוּת הבדיחה שהיא שרויה בתחום הביניים שבין האני, הסדר החברתי/תרבותי והזולת; היא מוכיחה עד כמה הלא-מודע אינו שוכן בדד בנפשו של האני. מהבחינה הזאת "הבדיחה" הנה תחנה ראשונה וחשובה ברשימה נבחרת של יצירות פרוידיאניות על היחס שבין הסובייקט, הלא-מודע והתרבות.
בספר הקדמה מאת ד"ר יצחק בנימיני, עורך הסדרה "זיגמונד פרויד – כתבים נבחרים".
הבדיחה ויחסה ללא-מודע / זיגמונד פרויד