|
טקסט שהופיע ביום שישי 7.11.08 בשבועון “Le Point”
אובמה: מאטיס והרמאפרודיט, מי אומר יותר טוב?
ז'אק-אלן מילר
כיצד אתה מסביר את האובמאניה?
על ידי העובדה שבוש נעשה אובייקט פובי. כבר, לאחר ניקסון השטני של ווטרגייט, נתנה את עצמה לנער מקהלה שגידל בוטנים, ג'ימי קרטר. בוש עשה יותר גרוע מניקסון בכך שהתמקם בעונג בתפקיד "האויב של האנושות": דחייה של הפרוטוקולים של קיוטו, בוז למוסדות בינלאומיים, פוליטיקה של מלחמות-מנע, הזכות לעינויים,סגידה לכוח, שוביניזם, וכד'...צ'ייני, סגן הנשיא שלו כונה " Darth Vader " . השניים הצליחו לעשות מארצות הברית "אימפריית רוע" חדשה. בעבור האמריקאים, אובמה שקול לגאולה. טוב-לב הוא תו היכר. הקשבה, קונצנזוס, כבוד לאחר, להבדלים, לעניים, לחלשים, "כולם יפים, כולם נחמדים".
כן, אבל ההיקסמות מאובמה עוברת אל מעבר לארה"ב, זוהי תופעה עולמית
מפני שארה"ב היא עדיין מעצמת-על עולמית יחידה. הבוש-פוביה היתה עולמית, באופן לוגי היא הפכה לאובמאניה אוניברסלית. אובמה הוא איש-המראה של היקום, "איש המיקרו-קוסמוס", כפי שזה נקרא בתקופת הרנסאנס, האחד שייצג את העולם על המגוון שבו, שיישב בתוך אישיותו את הגזעים והמינים: הוא אפריקאי, הוא אמריקאי, הוא שחור, הוא לבן, הוא גבר, אך בו זמנית הוא מאוד אופנתי, "mannequin", כמעט נשי, הוא רהוט, זורם, רגוע, גילום של " coolness ", הוא יכול להיות מתוק ובו זמנית לחשוף עצמו כקשוח, בדיוק ההיפך מג'ון מקיין, שלעיתים הופיע נכה, מבולבל, נוקשה (כמעט חסר גמישות), חם-מזג ומעמיד גבריות תוקפנית שנראה כאילו פג תוקפה כעת. מאטיס והרמאפרודיט, מי מיטיב לומר?
עם אובמה, אנו כבר לא במשבצת הפוליטית, אנו מדברים עכשיו על "תקווה", אנו מצפים ל"ניסים" גם בשדה הכלכלי וגם בשדה הפוליטי, אנו משווים את ה"כן אנו יכולים" ל"אל תפחדו" של ז'אן-פול ה-II
אובמה למעשה בחכמה טיפח את הדימוי של מושיע ומציל העולם, שהוא הבטיח "לרפא" ונתן ערבות ל"שינוי". גאונותו היא בכך שלא נסוג בפני שיגעון-ההמון ונסמך ללא בושה וללא היסוס במצבור המיתוסים העתיקים, האמונות הקדומות ביותר של האנושות. וזה פועל עבורו אפילו בעידן המדע, גם כשמאמינים שכבר לא מאמינים בכך. בו זמנית, מסע הבחירות שלו עשה שימוש מופלא בחידושי הטכנולוגיה הכי מתקדמים. הוא שיחק מדעת את המשיח, תוך מודרניזציה של התפקיד באמצעות רטוריקה הוליבודית למהדרין: הוא מדבר כמו סרט.
אובמה הוא כעת האיש הכי אהוב על כדור הארץ. אבל כבר אומרים שהאכזבה היא בלתי נמנעת, ושהיא תהיה במידתה של אהבה זו.
זאת היא הפוליטיקה (הגולמית) במי וורדים. אובמה בנה את הקריירה שלו בשיקאגו, היכן שהפרחים הכחולים לא מאריכים ימים. הכול מראה שלפחות הוא לא לוקח את עצמו כאובמה. ומי היה הנבחר הראשון לצוותו? חברו, עוד מישהו משיקאגו, רם עימנואל, הוא יהיה מספר 2 ממשי, איש-המחץ ההיפר-יעיל, מישהו שלא לוקח שבויים. הוא יפעל ללא רחמים מאחורי הקלעים, בעוד שעל הבמה ג'ון קייסוסטון הקדוש (פה הזהב) ישיר לנו שירי ערש.
תרגום לעברית: אילנה רבין
|
