סמינר II          
 
לאקאן, צעד אחר צעד :
לקרוא את סמינר II של ז'אק לאקאן

באחריות: ליאת שליט עם רוני מנור

בשנת הלימודים הקרבה נמשיך בצעד נוסף בפרויקט "לאקאן, צעד אחר צעד"; לאחר שקראנו בשנת הלימודים הקודמת את סמינר I ("Freud’s Papers on Technique"), נעמיק בקריאת הסמינר השני של לאקאן : The Ego in Freud’s Theory and in the Technique of Psychoanalysis משנת 1954-5.
בסמינר זה, אותו נותן לאקאן באופן פרונטאלי בבית החולים הפסיכיאטרי סנט-אן שבפאריז, לאקאן חוקר את ההבדל המבני בין הסובייקט לבין האגו ואת ההבדל האתי בין פסיכואנליזה של אגו לבין פסיכואנליזה של לא מודע. צעד צעד עם קריאתנו בסמינר, נחקור כיצד הבדלים עקרוניים אלו יכולים לשמש אותנו הן בעבודה הקלינית והן בבעיות של השיח היומיומי; נתקרב לעבר הבנה טובה יותר של ההעברה, מפתיעה תמיד, ושל בעיות כמו התנגדות, צנזורה, העברה נגדית, סימפטום; מושגים "ותיקים"  המשוועים לקריאתו המרעננת של לאקאן.
"לקרוא את סמינר II של לאקאן, צעד אחד צעד" הינה ההצעה שלנו לכל מי שמתעניין בפרויד, בלאקאן, בפסיכואנליזה, ואשר חש עצמו לעתים נבוך ביחס להתמצאותו בטקסטים הבסיסיים והמכוננים ביותר שלה. הקורס פתוח בפני מי שלמד בשנה שעברה את הקורס אודות סמינר I, אך היות והוראתו של לאקאן איננה מחייבת או מניחה ליניאריות, מוזמן אל קורס זה גם מי שאין לו רקע תיאורטי אך אוחז בסקרנותו וברצונו להעמיק את היכרותו עם פרויד ולאקאן.
קורס קריאה מודרכת זה יתארח השנה במרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים שיבא.
הקורס יתקיים בימי רביעי אחת לחודש, בין השעות 14:00-15:30 החל מאוקטובר 2017 ועד יוני 2018 (סה"כ 10 פגישות, לפירוט התאריכים ראה למטה). נפגש בחדר ישיבות, קומה ראשונה בניין שיקום המבוגר (ממול האגף הפסיכיאטרי).
 
הרשמה מראש בתשלום של 1000 ₪ (כולל את הספר Seminar II / Lacan באנגלית, שיינתן למשתתפים רשומים טרם פתיחת הקורס). עובדי שיבא מוזמנים להצטרף למפגשי הלימוד בתנאי של שיחה מקדימה עם אחראיות הקורס. הכניסה לקורס תתאפשר רק באופן שנתי ולא על בסיס מפגשים בודדים. 
משתתפים המעוניינים לקבל תעודה על השתתפותם מטעם פרויקט דורa יתבקשו להגיש לקריאה ביקורתית עבודה בת 5 עמודים אודות אחד הנושאים הנידונים במפגשים. עבודה זו תוגש לאחד מצוות המורים של דורa , שייבחר על ידי המשתתף.
 
תאריכי המפגשים: 3.10.18, 31.10.18, 28.11.18, 26.12.18
                          30.1.19 ,27.2.19, 27.3.19, 1.5.19, 29.5.19 בנוכחות 
                          אנליטיקאים אורחים מNantes,  26.6.19.
 
לפירוט מלא של תוכן העניינים של הספר: http://www.lacan.com/seminars1a.htm
 
 "אולם גדול- אורחים רבים, שאנו מקבלים את פניהם.- ביניהם אירמה, שאני לוקח אותה מיד הצידה, כדי לענות כביכול על מכתבה, להוכיח אותה על כך שעדיין אינה מקבלת את ה"פתרון". אני אומר לה- אם יש לך עדיין כאבים זו באמת רק אשמתך . – היא עונה: לו ידעת איזה כאבים יש לי עכשיו בגרון, בקיבה ובבטן, זה חונק אותי. – אני נבהל ומביט בה. היא נראית חיוורת ותפוחה; אני חושב: בסוף עוד יתברר שזה משהו אורגני שנעלם מעיני. אני לוקח אותה אל החלון ומסתכל לה בגרון. היא מפגינה קצת התנגדות לכך, בדומה לנשים שיש להן שיניים תותבות. אני חושב לעצמי, הרי היא לא זקוקה לזה. – אז נפתח הפה היטב, ואני מגלה כתם לבן גדול מצד ימין, ובמקום אחר אני רואה גלד לבן – אפור נרחב על תצורות מקורזלות משונות המעוצבות בעליל על פי קונכיות האף.- אני ממהר לקרוא אלינו את ד"ר מ., שחוזר על הבדיקה ומאשר אותה.. ד"ר מ. נראה שונה לגמרי מן הרגיל; הוא חיוור מאוד, צולע, וסנטרו נטול זקן... עכשיו עומד לידה גם ידידי אוטו, וידידי ליאופולד מקיש על חזה, בבדיקה מעל הגופייה, ואומר: יש לה קולות ניקוש עמומים למטה משמאל, ומצביע גם על תסנין בחלקת עור בכתף השמאלית (שאני מרגיש בו, כמוהו, על אף הבגד)..מ. אומר: אין ספק, זה זיהום, אבל אין דבר; עוד תתווסף לזה דיזנטריה והרעל יופרש..אנו גם יודעים, באחת, מנין הזיהום נובע. לא מכבר, כאשר חשה ברע, נתן לה ידידי אוטו זריקה של תכשיר פרופיל, פרופילן...חומצת פרופיון...טרימטילאמין (שאת נוסחתו אני רואה לפני מודפסת באותיות רבתי)... לא עושים זריקות כאלה בקלות דעת כזאת... קרוב למדי שגם המזרק לא היה נקי". (חלום של פרויד  מן ה23-24 ביולי 1895, התרגום לקוח מתוך "פירוש החלום", זיגמונד פרויד, תרגמה רות גינזבורג). 

מתוך פרק XIII בסמינר II של לאקאן: החלום של הזריקה לאירמה (תרגום מהאנגלית - ליאת שליט)
החלום הראשוני, חלום-החלומות, חלום החניכה המפוענח, הוא בעיני פרויד החלום של הזריקה לאירמה. הוא מעניק לו אנליזה ממצה ככל האפשר, וחוזר אליו תכופות ב"פשר החלומות" עצמו, נדרש בכל פעם בה הוא נדרש לנקודת משען, ובעיקר כאשר הוא מציג את הרעיון של העיבוי (קונדנסציה). ובכן, אנו עומדים להעיף מבט נוסף על החלום מנקודת מבטנו העכשווית. זו זכותנו, בתנאי שאיננו מנסים לגרום לפרויד, שהוא עדיין בשלבי חשיבתו הראשוניים, לומר את מה שבסוף, בתנאי שאיננו מנסים לגרום לשלבים הללו בחשיבתו להסכים אלו עם אלו על פי הגחמה שלנו.
תחת עטו של הרטמן תוכלו להתקל בהודאה כנה על כך שאחרי הכל, המושגים של פרויד לא בדיוק מסתדרים בתוך עצמם ולכן זקוקים לסינכרוניזציה. האפקטים של סינכרוניזציה של מחשבת פרויד הם בדיוק מה שהופכים את החזרה אל הטקסט להכרחית. למען האמת, עבורי יש בהם הד מייגע של לנסות "ליישר" את פרויד. זה לא בשבילנו, הסינכרוניזציה של השלבים השונים במחשבת פרויד, אפילו לא לגרום להם להתיישב זה עם זה. העניין הוא לראות לאילו קשיים ייחודיים ומתמידים מהלך חשיבתו, המורכב מסתירות בתוך השלבים השונים, עונה. באמצעות רצף האנטינומיות שחשיבתו מציגה בפנינו כל פעם מחדש, בתוך כל אחד מהשלבים הללו ובתוכם, העניין הוא להתעמת עם מה שהוא האובייקט של ההתנסות שלנו.
בקרב אותם אנשים שהפונקציה שלהם היא ללמד אנליזה ולהכשיר אנליטיקאים, אינני היחיד שהיה לו את הרעיון לחזור מחדש לחלום של הזריקה לאירמה. במיוחד נכון הדבר בנוגע לאחד בשם אריקסון, המתאר עצמו כסנגור של האסכולה התרבותנית- שיהיה לו לבריאות! התרבותניות הזו מורכבת מלהדגיש בזמן אנליזה את אותם דברים אשר בכל מקרה ומקרה קשורים בקונטקסט התרבותי שבתוכו הסוביקט שרוי. ללא ספק היבט זה לא נזנח עד עכשיו- אינני חושב שפרויד או כל מי שמחשיב עצמו פרוידיאני התעלם מהם אי פעם. השאלה היא האם לתת לאלמנט זה חשיבות ראשונה במעלה בכינון הסובייקט. הבה נשאיר את הדיון התיאורטי המתעורר כאן בצד, וננסה לראות לאן כל זה מוביל. ...
...מדוע מעניק פרויד חשיבות כה רבה לחלום זה ? במבט ראשון, זה יכול להפתיע. מה פרויד בעצם מחלץ מהאנליזה של החלום ? אמת זו, שהוא מחשיב אותה כראשונית שהחלום הוא תמיד מילוי של איווי, של משאלה. אקרא לכם את החלום בתקווה שזה יספיק על מנת להזכיר את האנליזה שבאה אחריו.
אירמה היא פציינטית חברה של משפחת פרויד. לכן, ביחס אליה הוא מצוי בעמדה העדינה הזו, שיש תמיד להמנע ממנה, שבה האנליטיקאי מטפל במישהו שהוא ממעגל המכרים שלו. אנו ערים היום הרבה יותר לקשיים של ההעברה הנגדית במקרים כמו אלה, מאשר פרויד, בשלב הפרה-היסטורי של האנליזה, היה.
זה אכן מה שקורה. לפרויד יש קשיים רציניים עם אירמה כפי שהוא מציין זאת בפנינו באסוציאציות שלו לחלום, הוא עדיין חושב בזמן זה, שברגע שהמשמעות הלא מודעת של הקונפליקט היסודי של הנוירוזה מתגלה, כל מה שיש לעשות הוא למסור אותה לסובייקט, אשר או שמסכים איתה או שלא מסכים איתה. אם איננו מסכים איתה, זו אשמתו; הוא ילד נבזי, ילד רע, פציינט רע. אם הוא טוב, הוא מקבל אותה, והכל יופי טופי. אני לא דוחה כאן – יש פציינטים טובים ויש רעים.
פרויד מספר לנו על הרעיון הזה בהומור הגובל באלתור אירוני שאני טובל בה בנושא זה. הוא אומר שהוא יכול להודות לאלוהים על כך שזו היתה ההמשגה שלו באותו זמן, כיוון שהיא אפשרה לו להרוויח את לחמו. אם כן, יש לו קשיים עם אירמה, אשר בהחלט השתפרה אך עדיין משמרת כמה מהסימפטומים שלה, ובמיוחד הנטייה להקיא. הוא בדיוק הפסיק את הטיפול, וחברו אוטו מביא לו חדשות מן הפציינטית שלו לשעבר.
הדגשתי בעבר שאוטו הוא מישהו קרוב מאוד לפרויד. אך הוא איננו חבר אינטימי, במובן של איש סוד לרעיונותיו של אדם שהוא כבר מאסטר. הוא בחור טוב, הוא שומר קצת על כל המשפחה במיוחד שמתחילות ההצטננויות והדברים לא הולכים כל כך טוב, ותפקידו במשק הוא של רווק חביב בעל כוונות טובות, מביא-המתנות. זה מעורר מעין אירוניה משועשעת אצל פרויד. אוטו זה, שאליו יש לו הערכה אמיתית, אם כי במידה, מביא אליו חדשות מאותה אירמה, ומספר לו שבגדול, היא בסדר, אך לא מאה אחוז. משהו בטון שלו גורם לפרויד לחשוב שחברו היקר אוטו למעשה מסתייג ממנו, או ליד דיוק שיש לו חלק בשמחה לאיד הרווחת כלפיו במעגל החברתי, אולי אפילו חלק בהתנגדות ביחס לאותו ריפוי פזיז שאותו גילה כארץ חדשה, ארץ שהוא עוד לא בדיוק אדון בתמרוניה כפי שהיה רוצה להיות.
למעשה, לפרויד יש את התחושה שהוא בעצם נתן את  ה- Losung הנכון לאירמה –. במילה זו יש עמימות בגרמנית כמו גם בצרפתית- כלומר גם התמיסה solution שמזריקים וגם הפתרון solution של קונפליקט. בכך, החלום של הזריקה לאירמה מתחיל לקבל כבר את מובנו הסמלי.
כבר מהתחלה, פרויד איננו מרוצה מחברו. זאת משום שהוא אפילו עוד פחות מרוצה מעצמו. הוא מגיע עד לכדי ספק בתוקף של הפתרון שהוא הציע, אולי אפילו בעצם עקרון הטיפול בנוירוזות.
השנה 1895, הוא עדיין בשלב ניסויי בו הוא עורך את התגליות הרציניות שלו, ביניהן האנליזה לחלום שלה הוא מעניק חשיבות כה רבה עד כדי שבשנת 1900, במכתב לפליס, מייד אחרי פרסום הספר בו הוא מציג אנליזה זו, הוא משעשע את עצמו – אם כי הדרכים שלו לכייף הן לא נטולות השלכות- על ידי שהוא מדמיין שיום אחד, על מפתן בית הכפר שלו בבלוויו, שם חלם חלום זה, ייכתב:  בבית זה, ב24 ליולי 1895, נגלה סוד החלום לד"ר זיגמונד פרויד.   
ובכן, בו בעת שהוא לא מרוצה, הוא גם מלא בבטחון. שימו לב, זה לפני המשבר של 1897, שאת עקבותיו אנו מוצאים במכתב לפליס, כשהוא סבר לרגע שעליו לזנוח את כל תיאוריית הטראומה המבוססת על פיתוי, דבר שהיה מרכזי להתפתחות המשגתו, ושכל המפעל עומד להתפורר. ב- 1895 הוא בתקופה יצירתית, פגיעה לוודאות כמו גם לספק – שהוא המאפיין של כל ההתפתחות של התגלית.
הביקורת שהוא חש בקולו של אוטו היא ההלם הקטן שמכניס את החלום לפעולה.  
הרשו לי לציין שכבר ב1882, פרויד העיר, במהלך מכתב לארוסתו, שלא העיסוקים המרכזיים של שעות היום הם המוצאים דרכם לחלום, אלא תימות שהתחילו ואחרי כן הופרעו- כמו כאשר חותכים אותך. החיתוך של הדיבור הותיר חותמו אצל פרויד מוקדם מאוד, ואנו נתקלים בו שוב ושוב בניתוחים שהוא עורך בפסיכופתולוגיה של חיי היום יום. דנתי אתכם כבר בשכחה של שם הצייר בפרסקו של אורבייטו. מה שהיה על הפרק שם הוא משהו שלא התבטא בפועל במהלך היום.
אך כאן מדובר במשהו אחר. פרויד התחיל לעבוד בערב אחרי הארוחה, וכתב דיווח מפורט אודות המקרה של אירמה, כסוג של דרך להניח את הדברים על השולחן ולהצדיק, אם יש בכך צורך, את האופן הכללי בו התנהל הטיפול. ואז בא הלילה. ואיתו החלום.
אלך ישר למסקנה. פרויד רואה הצלחה גדולה בכך שהוא היה מסוגל להסביר את החלום, על פרטיו, באמצעות האיווי להקל על האחריות לכשלון הטיפול באירמה. הוא עושה זאת בחלום- כארטיזן של החלום- בכל כך הרבה דרכים, בעודו מעיר בהומור האופייני לו שזה דומה מאד לסיפור על האדם שכאשר הוכיחו אותו על כך שהחזיר סיר עם חור, עונה ראשית, שהשיב אותו במצב תקין, שנית, הסיר כבר היה שבור כאשר הוא שאל אותו, ושלישית, הוא כלל לא שאל אותו מלכתחילה. כל אחד מההסברים הללו כשלעצמם עומד יפה כאשר לבדו, אך כאשר לוקחים אותם יחד, משהו לא עובד.
כך החלום נתפס, פרויד מספר לנו. וכמובן אנו מוצאים שם את החוט של כל מה שהופיע בחלום. אך השאלה עבורי היא יותר כזו – איך זה ייתכן שפרויד, שמאוחר יותר מפתח את הפונקציה של משאלה לא מודעת, מסתפק כאן, בשלב הראשון של ההדגמה שלו, בלהציג חלום שמוסבר לחלוטין באמצעות מילוי של משאלה שאי אפשר שלא לקרוא לה תת-מודעת, אם לא מודעת לגמרי? אם פרויד לא בילה את הערב הקודם בנסיון לרשום שחור על גבי לבן את ההצדקה למה שעבד ולמה שלא עבד?
על מנת לבסס את הנוסחה הזו, שבכל מקרה ומקרה, החלום הוא מילוי של משאלה, פרויד לא נראה, במבט ראשון, כמי שנצרך ליותר מאשר המושג הכללי ביותר של משאלה, וגם לא נראה עסוק בלגלות מהי משאלה זו או מהיכן היא מגיעה- מהלא מודע או מהתת מודע. פרויד אז מעלה את השאלה בהערה שקראתי לכם בפעם האחרונה –  משאלה לא מודעת- מה זה ?  מה זה הדבר הזה שנדחק ומעורר אימה בסובייקט? מה זה אומר לדבר על משאלה לא מודעת? עבור מי משאלה זו קיימת?
זו הרמה שבה נמצאת הבהרה של הסיפוק העילאי שהפתרון של פרויד לחלום נותן לו. על מנת לאפשר לעצמנו את מלוא המובן של העבודה שהחלום שיחק תפקיד מכריע אצל פרויד, עלינו לקחת בחשבון את החשיבות שפרויד מעניק לו, חשובה יותר ויותר ככל שנדמית לנו פרדוקסלית. במבט ראשון, אפשר לומר שהצעד המכריע לא נלקח, משום שבסופו של דבר מדובר במשאלה תת מודעת ותו לא. אבל אם הוא ממשיך להחזיק בדיעה שחלום זה הוא החלום של החלומות, הראשוני, הטיפיקלי, זה משום שיש לו תחושה שהוא אכן לקח בו את הצעד המכריע, והתיאור שעוקב ממחיש בצורה מצוינת שהוא אכן לקח אותו. אם יש לו התחושה שהוא לקח אותו, הרי זה משום שאכן לקח אותו.
אינני עושה אנליזה מחודשת לחלום של פרויד אחרי פרויד עצמו. זה יהיה אבסורדי. כפי שזה לא בא בחשבון לערוך אנליזה לכותב שמת, כך זה לא בא בחשבון לנתח את חלומו שלו טוב יותר מאשר הוא עצמו. לפרויד היתה סיבה לשבור את שרשרת האסוציאציות. הוא אומר- בנקודה זו, אינני יכול לומר יותר. אני לא רוצה לספר סיפורי לילה טוב. או- כאן אינני מרגיש יותר רצון להמשיך ולהוסיף אסוציאציות. זה לא עניין של להמשיך את הביאור במקום שבו פרויד עצר את עצמו אלא לקחת בחשבון את כלל החלום ופירושו. במובן זה אנו במקום שונה מאשר המקום של פרויד.
ישנן שתי אופרציות – לחלום את החלום, ולפרש אותו. לפרש הינה אופרציה שבה אנו מתערבים. אך בל נשכח שבמרבית המקרים, אנו מתערבים גם בראשונה. באנליזה, אנו מתערבים לא רק בכך שאנו מפרשים את החלום של הסוביקט – אם אכן אנו מפרשים אותו- אלא גם באמצעות כך שאנו מצוים כבר, כאנליטיקאים, בחיים של הסוביקט, אנו כבר בחלומו. ...
...עליכם להתחיל מן הטקסט, להתחיל באמצעות כך שתטפלו בו, כפי שפרויד עושה וכפי שהוא ממליץ, כאילו היה כתבי הקודש. המחבר, הרושם, רק דוחף את העט, והוא במקום השני. ההערות על כתבי הקודש אבדו באופן חשוך מרפא ביום שבו אנשים ניסו להתקרב לפסיכולוגיה של ירמיהו, ישעיהו, אפילו של ישו. באופן דומה, כאשר זה מגיע לפציינטים שלנו, אנא, העניקו יותר תשומת לב לטקסט מאשר לפסיכולוגיה של המחבר- כלל האורינטציה של הוראתי היא זו....
 
נקרא יחד עם לאקאן את הטקסט של פרויד, כפי הצעתו, כדי לחלץ משם את הסיבה בעטיה נחשב החלום כחלום של החלומות. נברר מדוע Trimethylamine הוא השם של שאלת משמעות החלום . "אין מילה אחרת, אין פתרון אחר לבעיה שלך ,אלא המילה".