סמינר התחלות 

אחראית: דפנה עמית-סלבסט
מלמדים: דפנה עמית-סלבסט, שלמה ליבר, אבינועם חקלאי
 
החלק הראשון של הסמינר יתמקד בקריאה ובלימוד של המסה של ז. פרויד "עתידה של אשליה" (1927). זה טקסט שאינו קל לפיצוח כלל והוא טומן בחובו, הייתי אומר ברוח זמננו, "פצצות מתקתקות" לא מעטות. זה אכן, במובנים רבים, מסמך פוליטי בוער. פרויד פותח את מאמרו בדיון קצר בתרבות (המקדים למעשה את מאמרו "אי נחת בתרבות", 1930), ומכאן הוא מנווט לאלתר את דרכו אל "המוצגים הדתיים", שהם בעיניו "נכס" ש"ייתכן שהוא החשוב ביותר במצאי הנפשי של תרבות" (לצד האמנות, האידיאליים והמוסר), ובו בזמן: הביטוי המובהק ביותר ל"אשליותיה של תרבות". זו אינה הפעם הראשונה שפרויד עוסק בסוגיית הדת והאמונה מנקודת מבטן של ההתנסות והתיאוריה האנליטית. נזכיר, לדוגמה, את "פעולות כפייתיות וטקסים דתיים (1907), וכמובן את "טוטם וטאבו" (1912). אך במסה זו מתגלה לנו פרויד במלואו כפירתו, אח ל"אחי לכפירה" שהוא אינו נוקב בשמותיהם, אך אנו לא נתקשה לזהות כאן כמה "ידועים": שפינוזה, ולטייר, דידרו, דרווין - אף שדומה שאיש מהללו לא עיגן את הדת כה עמוק בטבע האנושי כפי שעושה זאת פרויד כאן, וכמו גם לא ביסס את יסודות הכפירה באופני ההיגיון המדעי והרציונליזם, קרי: במה שפרויד עצמו מכנה כאן, באופן פרדוכסלי למדי: "אלוהינו ה-Logos". שנה לפני מותו (בסמוך להוצאה לאור של ספרו "משה והמונותיאיזם") סיכם פרויד את חייו כאתיאיסט בלשון זאת "לא הסתרתי מעולם שאני כופר גלוי ונחרץ". עם זאת, אין הדברים כה פשוטים, כך אומר אני בצנעה.
אני מבקש לראות בקריאה שיטתית ומעמיקה במסה מרתקת ושנויה במחלוקת זו - אשר זכתה, בדומה ל"אי-נחת בתרבות", לתפוצה נרחבת - נקודת תפר סינגולארית בין הלימודים בדור- a (כסקציה קלינית) לבין הפרויקט שאותו יזם ז.א.מילר, העוסק בזיקה שבין הפסיכואנליזה לדעות הפוליטיות הציבוריות העומדות על הפרק בימינו. אחד מביטוייה החשובים והמרשימים של יוזמה זו הוא הארגון המכונה ZADIG.
מתוך הרצון להרחבה (extension) של נקודת תפר סינגולארית זו נקיים במהלך השנה גם מפגש אחד או שניים בין אנשי דור-a לבין אנשי דת ואינטלקטואליים מסוימים העוסקים בתחום, כאשר המסה "עתידה של אשליה" תשמש לנו כבסיס וכעוגן לשיח. המפגשים יהיו מחוץ לכותלי דור- aויהיו פתוחים לקהל הרחב.
 
אחראי על חלק זה סמינר "התחלות": שלמה ליבר
התחלות מחצית שניה :
 
בין אהבת הטראנספרנס שנוכל לתארה ככמעט 'אוטומטית' ובה בעת , כקיום  מקרי   של "מפגש"  מטלטל שיש בו מן  הטראומה.
..ובהיעדר מסמן אידיאל  ל'מה עושה  "אנליטיקאי", נפתח שדה בו מתרחשת  'הגחה של חסר'.
עם כל זה, ועוד, נפתח קריאה מתוך:
 
I-ז'אק לאקאן,סמינר 8 "טראנספרנס".
פרקים :
23-"slippage in the meaning of the ideal"
24Identification via "ein Einziger zug"
25-"The relationship between anxiety and desire"

II-"L'amour  dans les psychoses"
ערך: ז'אק אלאן מילר.

III. ודאי ,טקסטים שיקראו לו עם הזמן.

אחריות למחצית שניה : דפנה עמית סלבסט