סמינר "התחלות"- דפנה עמית סלבסט, שלמה ליבר ואבינועם חקלאי
סביב שולחן "התחלות" נחלוק השנה דפנה סלבסט, שלמה ליבר ואבינועם חקלאי, עם כותרת הנושא לכנס הבא של ה- NLS: "מקום ואינטרפרטציה של התצורות של הלא מודע בטפול הפסיכואנליטי"". נלך לחקור את האספקט של "מקום" בניסוח הצרוף "מקום ואינטרפרטציה" ביחס לתצורות הלא מודע. מדוע "מקום"? אחת ההצעות היא לקרא את המקום כ 'ה'-אקיווק או מדוייק יותר: זהו האקיווק אשר מכונן "מקום" ושמייצר "מרחק" עבור ההוויה מבעד לדבור . להגחה זו יש תנאי. נחקור אותו. נקרא מתוך:

1.אריק לורן "כמה בעיות סמנטיות של הפירוש", פרק 6- האינטרפרטציה האפופנטית. ( פרק זה ישלח מתורגם). ומתוכו, למשל: "אנחנו לא מאמינים שניתן לפרש מתוך האגו סייקולוג'י, או הסלף סייקולוג'י, או לפרש קלייניאני או אנה פרוידיאני, שפות אלה של אינטרפרטציה. אנו לא מאמינים לזה ... לשפות של הדחף. אנו מאמינים לללנג, כלומר להבניה עצמה של שימוש בשפה על ידי הדיספוזיטיב האנליטי אשר מוביל פאציינט לאזור בו הכן והלא משנים את צורתם. אנו לא מחפשים לקבל "לא" או "כן" חד משמעי. כל מה שאנו מנסים לקבל זוהי דלת שנחצית.ואכן אנו נהיה באזור בהם הכן והלא הם אקיווק וששם מתגלה הכוח של הלומר באזור האמיתי של האינטרפרטציה".

2. הסימפטום כתצורת הלא מודע המובנה כשפה הנו מטפורה, הוא אפקט של מובן, הנובע מהחלפת מסמן אחד באחר. לעומת זאת, הסינטום של הparletre הוא "אירוע בגוף, הופעה של התענגות. פרט לכך אין דבר המצביע על כך שהגוף שבו מדובר הוא גופך".

3. סמינר "עוד". "פרוש הוא אקט של אמירה המכוון לגוף המדבר כדי ליצור בו אירוע, לגעת בקרביים״. לאקאן , סמינר 1973,21  .

4. "כשהנדמים מתעוררים״. ז׳אק אלאן מילר.
דפנה סלבסט

"הדחף הפרוידיאני ועד פאתי "ההוויה המדברת" לז'אק לאקאן".  נתחיל מהסוף, מדברי ז'אק אלאן מילר בטקס הנעילה בקונגרס בריו,אפריל 2016 :"ישנה שקילות ערך בין הלא מודע והדחף מאחר ולשני המושגים יש מקור משותף והוא האפקט של הדיבור בגוף, האפקטים הסומטים של השפה ... כדי לכנות לא-מודע חדש זה, לאקאן יצר מילה חדשה ניאולוגיזם ... את ה parletre ...... מושג זה -וזאת מה שאני מציע - נשען על שקילות הערך המקורית של הלא מודע והדחף..."

הדחף הוא אולי אחד המושגים המורכבים והפרדוקסאליים ביותר של הפסיכואנליזה. ממה מורכב הדחף הפרוידיאני? כיצד הוא ממוקם לצד האהבה למשל? מה מקומו בין שאר מושג היסוד של הפסיכואנליזה , תיאוריה כפרקטיקה? האם הוא מיתוס? או ממש? ולבסוף, כיצד נתקדם ממנו אל "הלא מודע של התענגות טהורה "( מילר, שם) או אל ה-?parletre  נקרא ונדון שורה בשורה במאמר של פרויד "דחפים וגורלות דחפים" (1915, כתבי זיגמונד פרויד, כרך רביעי הוצאת דביר תל אביב) לאור ויחד עם שלושה פרקים מתוך סמינר 11 של לאקאן משנת 1964, The Four Fundamental Concepts of Psychoanalysis, פרקים 13, 14, 15.
שלמה ליבר